כל זוגיות נעה על ציר מרכזי שבין דרמה להרמוניה, כאשר לרובנו נוח יותר לדבוק בצד אחד שלו. קשה לנו מאוד להיות מאוזנים בתוך הציר מאחר וישנו רווח סמוי בכל אחד מהקצוות. שני הקטבים משמרים את הקיים ומרפדים את הפחד משינוי הקוד בתוך היחסים. שינוי הקוד מחייב כל אחד מבני הזוג לעשות טרנספורמציה מהותית בחייו, וכידוע – קל הרבה יותר להישאר באזור הנוחות.

הדרמה משמרת עניין ותשוקה בתוך הקשר. הריבים כביכול מלבים את השעמום מהשגרה וגורמים לבני הזוג להתנער ולהעיר את המיניות הרדומה. הם לרוב לא יודו בנטייה שלהם להצית אחד את השנייה, ובפחד שלהם פשוט להיות, מבלי לשבור את הכלים.

הרמוניה מאידך לא מאפשרת העמקה של אינטימיות. כולנו מכירים את השלב בקשר בו מתעורר רצון אצל צד אחד מבני הזוג להיכרות מעמיקה יותר. הצד השני, לעומת זאת, עוד חושש ונמצא בספקות. אם המתח לא ידובר, יווצר מצב של סטטוס קוו, בו הכל דבש כביכול, אבל בפנים יתחולל סוג של מוות רגשי. אופציה שנייה היא פרידה פתאומית. מהלך זה אופייני מאוד לשלב המשבר הראשון בקשר שמתעורר בערך לאחר 3-4 חודשים. אמנם תופעה דומה תתרחש גם אצל זוגות שנמצאים תקופה ארוכה ביחד וחוששים לאבד את השגרה הכה מוכרת ובטוחה.

מספיק כבר עם הדרמה

מי כמוני יודע שדרמת יתר בקשר היא מתכון להרס עצמי ולשחיקה רגשית. למדתי עם השנים שהדרמה מקורה בפנימיות שלי, אך באופן מתוחכם היא משתקפת בבנות זוג אותן אני בוחר. מעבר לעובדה שהן ניחנו באישיות דרמטית מאוד, הן יודעות בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ, על מנת שהדרמה תתפרץ ממני החוצה. שמתי לב שככל שהדרמה האישית שלי שוככת כך מפלס הדרמה בקשר יורד בהתאמה.

עם הזמן מצאתי את עצמי ממגנט בנות זוג שדומות לי יותר (קצב חיים, טעמים, הרגלים, השקפת עולם וכו׳) מאשר משלימות או הופכיות, מה שמאפשר זרימה הרמונית יותר באופן טבעי. אני מאמין שככל שאנו מחוברים יותר לעצמנו, כך אנו ממגנטים בני זוג שמצטרפים בשמחה למסע המשותף. למעשה אנו מפסיקים להימשך לא-נשים שמבקשים לשנות או לסרס אותנו, או לחלופין שיש לנו קושי מהותי עם האופן שבו הם מקבלים ומכילים את חוויות החיים.

הרמוניה סטרילית ביחסים

השאיפה להרמוניה סטרילית ביחסים נראית לי בעייתית באותה מידה. אני פוגש אנשים רבים שחוששים ממשבר זוגי, ונמנעים מלחוות רגשות ׳שליליים׳ שעולים ומאיימים על המשך היחסים. הם עלולים לשפוט את הרגשות הקשים הללו ולשמור את הרעל קבור בתוכם.

מה שקורה בפועל הוא שהסתרה ואי חשיפת השורשים הפגועים שומרים על המערכת מתפקדת ותו לא. בדומה לגוף שמונשם על ידי מכונות – הקשר מתקיים אך ההתפתחות והצמיחה נעצרו. בפנים רוחש הר געש שמאיים להתפרץ אך על פני השטח עסקים נראים כרגיל. אם נמשיך לחקור את הזוגיות ההרמונית מדי נמצא כי אין הרבה אקשן בחדר המיטות.

זה המקום ללמוד את הקסם ולהיזכר – לדבר גלויות זה דבר מעורר. שיחה אינטימית יכולה להיות ״משחק מקדים״ מצוין, דרכה נוצרת אפשרות להתמלא מחדש באנרגיה חיונית. כי מהי משיכה מינית אם לא רצון להתקרב אל בן/בת הזוג? שיחה פתוחה היא ערוץ מיני החשוב ביותר בקשר, שם נפתח לנו הלב ואיתו גם עולה גם התשוקה. כשאנחנו נמצאים באמת שלנו – אנחנו חושקים בחיים, אך כשאנו מדחיקים אותה כך גם החשק המיני שלנו דועך.

אז איך מגיעים לאיזון?

ראשית שואלים את עצמנו – ״מה אני מרוויח מהדפוס בו בחרתי בקשר?״ אם אתם עדיין סבורים כי האשמה נמצאת אצל בן הזוג חיזרו שלב אחד אחורה ושאלו את עצמכם: ״מדוע אני בוחר/ת בני זוג כאלה ואחרים ומה זה משקף בתוכי?״

לאחר מכן שאלו את עצמכם- ״מדוע אני כה חושש/ת משינוי? מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות אם אשנה את הקוד של הקשר?״ אם התשובה היא פרידה הכינו את עצמכם מבחינה רגשית לרגע הכואב, דמיינו אותו, תבכו אותו, התאבלו, ולאחר מכן פתחו בשיחה עם הפרטנר. מה שיבוא לאחר מכן יכול רק להפתיע אתכם לטובה.

להיות אמיתי עם עצמך הוא הדבר החשוב ביותר בעיני, יותר מלהיות ביחסים. עדיף להיות אמיתי ולבד מאשר ביחסים שקריים. מתוך האמת הפנימית יחסים מדויקים יגיעו, אז יתחיל שלב חדש ומאתגר יותר מהקודם, שיעמת אותנו מול שדים שטרם התחברנו איתם. איפשהו שם, בין הרמוניה לדרמה ישנו אזור של חיות בלתי מתפשרת, הוא עלול להיראות לעיתים כמו שדה מוקשים ולעיתים כמו שדה פרחים. מה שבטוח שהוא קצת מזה וקצת מזה.