במדור הראשון נבין שלעתים כדאי לשחרר, להרפות ולוותר כדי שהדברים שאנחנו רוצים יקרו, או כדבריו של הנזיר והסופר האמריקאי תומס מרטון: "כשהשאיפות מסתיימות האושר מתחיל"

אנחנו חיים בחברה המקדשת מטרות. חונכנו להאמין שכדי להשיג דבר מה עלינו להתאמץ, לא לוותר, לשאוף קדימה ולהמשיך לסמן יעדי כיבוש חדשים. פעמים רבות, אותו מושא רצון נכסף העומד לנגד עינינו נהפך לעקב אכילס שמונע מאיתנו להתקדם. לא פעם אנחנו מגלים כי שאיפה טורדנית להשיג מטרה מסוימת למעשה מרחיקה אותנו מאותה מטרה והופכת אותה לבלתי מושגת, שכן היא מחרחרת ריב בתוכנו ומגדילה את תחושת הריקנות.

הניסיון מלמד כי שום דבר חיובי באמת אינו יכול לנבוע מתוך מאבק פנימי. הרי גם אם תושג המטרה, במקרים רבים נגלה כי המציאות החדשה רחוקה מזו שדמיינו בעיני רוחנו; ואם לא יעלה בידינו להשיגה, הכעס ילך ויצטבר בתוכנו ונאשים את החיים, את היקום ובעיקר את עצמנו.

"ונחה עליו רוח ה', רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת ה'". ישעיהו יא, ב 

אף אחד לא לימד אותנו שהרפיה היא הפעולה (או אי הפעולה) המדויקת ביותר אל מול התנגדות. חוק המשיכה תומך בכך וגורס שכדי להגשים רצון עלינו לשחרר לחלוטין את האופן שבו אנחנו חושבים שהוא אמור להתממש, משל היה חץ שחדר דרך המטרה והמשיך הלאה.

האדם מורכב מרצונות רבים, שמשתנים ומתחלפים בהתאם לאופן שבו הוא רוצה לתפוס את עצמו. חלקם רלוונטיים להתפתחותו וחלקם ממש לא. אם יש רצון מסוים שאינו מתממש וגורם לו לסבל – כנראה שהגיע הזמן לשחררו.

ידוע שטבע האדם מתפתח דרך קונפליקטים ושתחושת הייאוש משמשת לו לא פעם כמנוף לצמיחה. יש לא מעט עדויות מפי מדענים, אנשי רוח, אמנים וסופרים, שעמלו יומם וליל לפצח את הנוסחה של פרי יצירתם, ודווקא ברגע של אפיסת כוחות "נחתה" עליהם התשובה שחיפשו, כמו יש מאין. לכן נאמר "נחה עליו הרוח" על הרגע שבו האדם מגלה כי כוחו נמדד בצניעותו אל מול כוחות גדולים ממנו. ככל שיבקש האדם למלא רצון גדול משלו, הנסתר כמובן מעיניו, כך יהיה יותר בסנכרון עם ייעודו. ברגעים האלה, הגיחו לעולם ההמצאות והיצירות הגדולות ביותר.

"החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות". ג'ון לנון

אנשים רבים, למשל, מוצאים את עצמם מתוסכלים מכך שאינם מוצאים בן זוג. הם מבלים שעות רבות באתרי היכרויות, מבקשים מחברים שישדכו להם ומגיעים עם רשימת מכולת לכל דייט. החיפוש אחר זוגיות נהפך לנטל, למטלה נטולת רוח חיים. באופן אירוני, הרגע שבו הם מצהירים: "לא הצליח לי בזוגיות; אני מוותר על החיפוש" הוא הרגע שבו הם נהפכים למגנט המושך בני זוג רבים. הסיבה לכך ברורה: הרצון העז שלהם להיות בזוגיות מכניס מתח לחייהם ולאופן התנהלותם אל מול בני הזוג, מה שכמובן גורם להם להיבהל ולברוח.

נראה כי האסטרטגיה הזאת סותרת את עיקרון החשיבה החיובית שטוען בפשטות: "אם תחשוב חיובי, יהיה חיובי" – כלומר, אם נרצה משהו מספיק אין סיבה שלא נקבל אותו. חשיבה חיובית כבודה במקומה מונח, והיא מוכיחה את עצמה אינספור פעמים ביום, אבל במקרים כרוניים, שבהם איבדנו פרספקטיבה ואנחנו פועלים מתוך בלבול, מנטרות חיוביות כבר לא יעזרו. להפך, הן רק תחזקנה את עמדת האגו והוא כאמור אינו יודע גבולות.

הרפיה מאפשרת לסנן את הרצונות הלא רלוונטיים של האגו וכך לשחרר את החרדה והסטרס הקשורים בהם. ואולם, האגו אינו מוותר מהר כל כך. תחילה הוא יבכה כמו ילד שמנעו ממנו ממתק, ולאחר מכן הוא ישתמש במניפולציות כדי לזכות באהדתנו מחדש. כלומר, הוא ינסה לגייס אותנו שוב למלחמת חורמה עד שנשיג את המטרה. ואולם, כמו כל הורה טוב, אנחנו יודעים שגבולות הם בסופו של דבר לטובתו. עלינו להיות ההורה של עצמנו ולמנוע מהילד הפנימי שבנו להזיק לעצמו. אם לא ניבהל מהבכי שיעלה, בשלב כלשהו יגיעו שחרור אדיר והקלה אנרגטית, שישנו את כללי המשחק. אז נתחיל למגנט דברים חדשים, שונים ממה שתיארנו או ביקשנו, אך כאלה הטומנים בחובם רווחה נפשית וכלכלית כאחד.

"איזהו עשיר השמח בחלקו". מסכת אבות ד, א

באופן פרדוקסלי, הדרך הטובה ביותר לכבוש יעד היא להיות שמחים ושלמים בחלקנו, מה שמעלה אותנו לתדר גבוה של סיפוק והתרגשות. או אז אנחנו נהפכים למגנט עוצמתי ביותר. ואולם, לכל אחד יש נקודות תורפה שגורמות לו לחוסר ביטחון, ושאותן הוא מבקש לשנות על ידי אימוץ הרגלים חדשים והצבת מטרות כגון לרדת במשקל, להפסיק לעשן ולהתחיל לעשות ספורט. כיצד נצלח את המהלכים האלה בלי לרכוש כוח רצון והתמדה?

התמדה היא פועל יוצא של הנאה מהתקדמות ומהיכרות מחודשת עם יכולותינו. ללא הנאה אין הנעה, והתהליך כולו נהפך לבית כלא של שיפוט עצמי, תסכול ותחושת כישלון. אם האקט החיצוני אינו מגובה בשינוי תודעתי, נוצרת דיסהרמוניה בתוכנו שרק הולכת וגדלה.

לעומת זאת, עלייה יומיומית בתדר תיצור את האיזון הנדרש בין הגוף לנפש, מה שיביא לשינוי הרלוונטי באורח החיים באופן טבעי. כתוצאה מכך נרד במשקל, נפסיק לעשן, נקבל הצעת עבודה, ניכנס לקשר רומנטי וכדומה. כמובן שתידרש מאיתנו מידה מסוימת של מאמץ בתהליך ההתמרה, אבל תהליך זה לא יכביד עלינו, מכיוון שישתחררו ממוחנו אנדורפינים, שירככו מכאובים ואף יגרמו לתחושה של "היי".

הוויתור הוא מהלך מאתגר לביצוע אבל מתגמל, במיוחד כשאנחנו שרויים עמוק בבור ומרגישים שאין לנו אנרגיות לפעול בכיוון חדש. ה"טריק" הוא להחליט להרגיש טוב ללא תלות באותו רצון בלתי מסופק. כלומר גם אם משאלתנו לעולם לא תתממש – עלינו לדעת כי נחיה את חיינו במלואם ללא סייג.

אחת הדרכים לעשות זאת היא להתרכז בתחומים אחרים בחיינו שנמצאים בזרימה טבעית ולהניח לתקיעות שמעכבת אותנו. על ידי התמקדות בפעילויות שגורמות לנו התרוממות רוח, נצליח לצאת מהבור האנרגטי, ואולי מה שהיה כבד ומעיק ייהפך לקליל ולפשוט בעזרת נקודת מבט רעננה. כך נאפשר לאינטליגנציה של החיים למגנט את הדבר המדויק ביותר לנו. סביר להניח שהוא יהיה גדול ומרגש הרבה יותר ממה שיכולנו לדמיין לפני כן.

"בכל כאוס יש קוסמוס. בכל אי סדר יש סדר נסתר". קרל גוסטב יונג

הסדר קורה כשאנחנו משחררים את העשייה הטרחנית מחיינו ומתרכזים בלהיות מאושרים עם הקיים. בפועל, אנחנו משווים תדר עם הטבע שאינו זקוק לדבר – הוא פשוט קיים. התנועה זורמת בתוכו בדיוק של שעון שוויצרי. זהו האדם שמפר את סדרו ומוציאו מאיזון. כפי שהאדם נוהג בטבע, כך הוא נוהג עם עצמו.

המחשבה האנושית המודרנית תופסת את הזמן ואת החיים באופן ליניארי ודו=ממדי. החוקיות של הטבע, לעומת זאת, היא רב=ממדית ופועלת בסינכרוניות, כלומר בתיאום מופתי בין מערכות שונות המתקיימות בו בזמן. אם האדם יסכים להשתתף במערכת הזאת על ידי שחרור השליטה על חייו, הוא יעבור לממד שיונג כינה בשם "סינכרוניסיטי" (synchronicity), חוויה של צירופי מקרים חד=פעמיים שאין בהם קשר רציונלי או סיבתי אבל שטומנים בחובם משמעות סימבולית. כך אדם יכול לפגוש ברחוב מכר שעליו חלם בליל אמש, לפתוח ספר באקראיות ולקבל תשובה מדויקת לדילמה שהעסיקה אותו וכדומה.

באופן זה, האדם מתעלה מעל חוקי הטבע הרציונליים וחובר לכוח אחר, נסתר וכאוטי, שמגיע לעזרתו בתזמון מושלם. אם לא נעניק לשכל את השליטה הבלעדית על ההגה, האינטואיציה תוביל אותנו למקומות מרגשים ובלתי צפויים, כאלה שלא מסומנים בווייז.

חשוב לזכור שמה שנראה לנו בלתי אפשרי למימוש, ליקום הוא דווקא פשוט למדי. אם נצליח לחבור לאינטליגנציה הזאת, ולו לרגעים בודדים ביום, נמצא כי בתוך הכאוס של חיינו מסתתר סדר מופתי. לא תמיד אנחנו יכולים להבין את הסיבה לעכבה בתחום כזה או אחר. אם נסכים לוותר על הניסיון לפרוץ את המחסום, נגלה מפתח לדלת שלא ראינו. אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון, ויש אולי להוסיף – חוץ מהאדם עצמו.

*המדור פורסם במגזין ״חיים אחרים״, גיליון אוקטובר 2016 (מבית תכלת תקשורת)