פנתה אליי סיון (שם בדוי), אישה מקסימה, אם חד–הורית לשני ילדים, מתוך תחושת מצוקה וייאוש בנוגע למערכת יחסים לא יציבה וארוכה שמדירה שינה מעיניה. היא קראה את הכתבה שלי על להבות תאומות והזדהתה עם התיאורים אודות הדרמות החוזרות ונשנות שמאפיינות קשרים כאלה, וביקשה להבין אחת ולתמיד, האם היא והגבר המדובר אכן נועדו להיות ביחד או שמא היא צריכה לשחרר אותו אחת ולתמיד.
העבר ממנו הגיעה סיון לא פשוט בכלל; אמה נפטרה בהיותה ילדה, ואביה נטש כי לא הצליח להכיל את הכאב והקושי. כל זאת ברקע של מעבר ממדינה ותרבות בה נולדה לישראל, שינוי קיצוני שהעצים את הקושי. כיום היא מצליחה מאוד בעבודתה ומפרנסת בכבוד את משפחתה. למרות כל הכשלים היא בחרה לא לוותר והדבר ניכר בחייה.
ואז הגיע הגבר… סיפור מורכב שלא מפסיק לטלטל אותה עקב ניסיונות חוזרים ונשנים לייסד מערכת יחסים רציפה איתו, ללא הצלחה. החיבור ביניהם חזק באופן שקשה לה להסביר במילים, מעולם לא הרגישה עוצמה שכזו, הם לא מצליחים להיות ביחד מבלי ״להתנפל״ אחד על השנייה בתשוקה. כוח חייתי שאי אפשר לשלוט בו. אבל אז המציאות מכה בפניה, הבחור לא מתחייב; יום אחד הוא הגבר הכי מסור ויום למחרת בורח ומתנתק לכמה ימים. הוא מתמודד עם קשיים אישיים בחייו שגורמים לו לחוש דיכאון ולא מאפשרים לו להתמסר לחלוטין, ומצד שני הוא גם לא מצליח לשחרר אותה. ככל שהפרטים נחשפים, מערכת היחסים שלהם מצטיירת כהתעללות הדדית.
סיוון היא אישה מודעת ותיאוריות פסיכולוגיות אינן זרות לה, היא מבינה את הקשר בין העבר שלה למשיכה לגבר מן הסוג הנוטש, שמשחזר באופן קשה מנשוא, שוב ושוב, את מערכת יחסים עם אביה. ואולם, כבר הגיעה למסקנה, בעזרתם של מספר מטפלים ויועצות שדחפו אותה להיפרד מאותו גבר בעייתי, שהיא מוכרחה להמשיך הלאה, ואפילו הצליחה לנתק איתו קשר לזמן מה. אך בתוך תוכה היא כמהה לו, בוכה מגעגועים ומרגישה שהיא מאבדת את אהבת חייה.
אני מקשיב לסיפור והמטפל השפוי שבתוכי מסכים לחלוטין עם עצתם של אנשי המקצוע האחרים שסיון נעזרה בהם. אין ספק שיש כאן סיפור על מערכת יחסים שאינה מקדמת אף אחד מהצדדים. במבט רחב, ומבלי להאשים, אני מתבונן איתה ביחד על הסיבה ליצירת הקשר הזה בחייה, ומדוע כה קשה לה לשחרר. אמנם התבוננות לא הועילה כאן, היא ידעה את כל הסיבות הלוגיות שהביאו אותה הלום, אך הרגש פעל במלוא העוצמה בניגוד לשכל הישר. תהליך דומה החל להתרחש גם אצלי, הרגשתי אחריות טיפולית לעזור לה לבחור בחירות מיטיבות יותר עבורה, אך ההדרכה המשיכה להתעקש לא ׳לחתוך׳ את הקשר.
״מה היית רוצה לקבל ממני עכשיו?״, אני שואל אותה. ״אני רוצה לדעת אם ליצור איתו קשר״, היא משיבה.
אני נכנס פנימה ושואל, פותח קלף, ושוב אותה תשובה – ״כן״. ושוב פעם בודק, ופעם נוספת ובאופן עיקש ההדרכה ממליצה ליזום את השיחה. העצה הסופית שלי הייתה שילוב של שני הקולות; הלוגי והאינטואיטיבי – המלצתי לה ליזום את הקשר מחדש ולספר לו שהיא מעוניינת לתת סיכוי אמיתי לקשר כנגד כל הפחדים, ובעיקר בניגוד לדעותיהם של א-נשים בסביבה הקרובה שדוחפים את סיון להמשיך הלאה בחייה. הבנתי שהיא מוכרחה להרגיש שהיא ניסתה הכול בשביל שזה יצליח, ושאם לא תעשה כן, היא לעולם תרגיש החמצה ואשמה. כשהיא תהיה מוכנה לעשות הכול בשביל היחסים היא תוכל גם לדעת מהי העמדה האמיתית של בן זוגה. התגובה שלו תקבע את המשך התנהלות הדברים ולפיה היא תדע כיצד נכון לה להמשיך. אם הוא יירתע מהביטחון שלה, זו תהיה קריאת התעוררות עבורה לסיים את הקשר אחת ולתמיד או לפחות עד שיתרחש שינוי מהותי בחייו של בן זוגה.
סיימתי את הסשן בתחושה אמביוולנטית, הרגשתי אחריות שמא נתתי עצה לא נכונה עבורה שרק תכניס אותה יותר לתוך הבור. ואולם, אני לומד יותר ויותר לסמוך על ההדרכה שמלווה את המפגשים ותומכת באדם לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר עבורו.
זמן קצר לאחר מכן סיון יצרה איתי קשר וסיפרה לי שהיא פעלה בהתאם להמלצות, ויצרה את הקשר. המפגש ביניהם היה מרגש אבל במהרה היא גילתה שהוא נשאר באותו מקום שמסרב או לא מסוגל לבחור בה.
למרות כאב הדחייה, העול השתחרר ממנה, היא הרגישה שלמה עם הצעד שלה ומשוחררת כעת להתקדם קדימה. היא בחרה לנטוש את העמדה הקורבנית ומתוכה לגלות מחדש את העוצמות והערך העצמי שלה. היא הייתה צריכה להגיד ״כן״ בשביל לגלות מה ״לא״. היא שמה את ההיגיון בצד ובחרה להקשיב לרחשי ליבה. התרגשתי לשמוע אותה מלאה באופטימיות, בהירות ואומץ אל מול העתיד הלא נודע.
ביקשתי ממנה אישור לשתף את סיפורה כי הרגשתי שהוא יכול לדבר אל נשים רבות ולחזק אותם בדרך ובבחירות שלהן.
