חיפוש אחר זוגיות עלול להיות מסע מתיש. הלב מבקש דבר אחד, אבל המציאות ממגנטת דבר אחר לגמרי. לא מעט רווקים ורווקות מדווחים על פערים בין הרצוי למצוי, מה שמביא לא פעם לכאב ולייאוש בחייהם. המדור השביעי עוסק בכשלים העיקריים בדרך לזוגיות ובאפשרות לצלוח אותם באמצעות שינוי נקודת המבט

לרוב הרווקים והרווקות יש רשימת מכולת שמתארת את בן הזוג המושלם. מן הראוי שנדע מה אנחנו מחפשים בבן זוג ובזוגיות בכלל, אבל כשאותה רשימה נהפכת לחוקי ברזל, איננו מאפשרים לחיים להפתיע אותנו. לעתים אנחנו עסוקים כל כך בפרטים עד שאנו מאבדים את התמונה השלמה.

שביל הבריחה

לא מעט רווקים ורווקות שעברו את גיל 30 עוד מחזיקים באותה רשימה קפדנית של הפרטנר המיועד, בזמן שבני זוג פוטנציאליים רבים נמצאים בקרבתם ואף מחזרים אחריהם. הם אינם מוכנים להתפשר, וזוהי אמת שאי אפשר להתווכח איתה. ואולם, אם נבחן אותה לעומק, לא פעם נגלה כי חוסר התפשרות משמש כהגדרה יפה לבררנות.

יש מי שמתגאים באופי הבררני שלהם ובעובדה שהם פוסלים בקלות את מי שלדעתם אינו מתאים להם מתוך הנחה שהם מכירים את עצמם לעומק. אחרים מתביישים להודות שהם דוחים בני זוג על סמך פרמטרים כאלה ואחרים, חלקם חיצוניים גרידא, כגון גובה או משקל.

ואולם, הכשל אינו נמצא בדרישה עצמה, אלא באי אמירת האמת לעצמנו – והיא שאנחנו מפחדים מאינטימיות. אם הציפיות האלה היו מייצרות מערכות יחסים מוצלחות ניחא, אך בדרך כלל אין זה המקרה. לפחדים שלנו יש דרכים יצירתיות ביותר להשליט סדר בחיינו ולגרום לנו להימנע מכל מצב שיכריח אותנו להתמודד.

אדם שרודף אחר המושלם בורח מחוסר השלמות של עצמו. אין זה אומר שהשגת שלמות עצמית היא תנאי הכרחי לקשר זוגי, שכן המתנה למצב שכזה תהיה הימנעות בפני עצמה.

קרש קפיצה

אם נסכים לשים את רשימות המכולת הקפדניות בצד, ולו לזמן קצר, נאפשר לחיים לייצר לנו מצבים מפתיעים. הרעיון הניו-אייג'י של מגנוט בן הזוג המושלם הוא טוב ביסודו, אבל הוא עלול להיות מנותב להימנעות ממפגשים אמיצים, שגם אם אינם מובילים למערכת יחסים ממוסדת, הם קרש קפיצה משמעותי ברזומה הזוגי שלנו.

לרצות זוגיות אידיאלית בלי להתנסות במרחב הזוגי שווה ערך לרצון להיות בעלי גוף חטוב ואתלטי בלי לעשות כושר. אנחנו משוכנעים שאנו יודעים מה טוב לנו, ואולי זהו מקום ראוי לתרגל צניעות, בעיקר אם לא הצלחנו לבנות זוגיות מיטבית כפי שאנו חושבים שמגיעה לנו.

ייתכן כי הלא מודע מהתל בנו באופן כה מתוחכם, עד שהוא גורם לנו להאמין במה שנוח לאגו שלנו לקבל, כל עוד הוא אינו נדרש לצאת מאזור הנוחות. למשל, אישה שיוצאת רק עם גברים אמידים ופוסלת על הסף גברים עם רף משכורת נמוך יותר. אין שום בעיה עם רצון מהסוג הזה, אלא אם מאחוריו מתחבאים פחד מעצמאות ואי אמונה של האישה ביכולות של עצמה להתפרנס ולממן את המותרות האהובות עליה.

בכלל, הצורך לקבל מהאחר דבר מה שאינך יכול ליצור מתוך עצמך הוא בעייתי, ולרוב מגנוט מהסוג הזה נהפך לאחר שלב ההתאהבות למלחמת עולם. אותה אישה שהשיגה את הגבר העשיר עלולה להרגיש לאחר תקופת היכרות ממושכת שהיא נחותה ביחס אליו ושהכסף שלו הוא אלמנט שליטה בקשר. לעומת זאת, אם היא הייתה נכנסת לקשר מתוך תחושה של מלאות ושפע ומתוך ידיעה שהיא אינה זקוקה לתמיכה כלכלית משום גבר, הכסף לא היה מהווה חיץ בינה לבן זוגה.

הפגישה עם הפגמים של האחר מכאיבה מאוד, ולכן מראש אנו מעדיפים לא לפגוש בהם, שמא יעוררו את הכאבים בתוכנו. אנחנו מוכרחים לפתח יכולת להפריד בין נורה אדומה ממשית, שבאה להתריע מפני סכנה, ובין פחד מפני פגיעות, שמדליק גם הוא את מנגנון ההישרדות "הילחם או ברח". יכולת זו משתכללת רק מתוך ניסיון במערכות יחסים, שכולל התאהבות והתרחבות מחד גיסא ופגיעות ואכזבה מאידך גיסא.

היציאה מהמקומות הקשים שאליהם אנחנו מגיעים בעקבות מפגשים רומנטיים חשובה לא פחות מהחוויות החיוביות שאנו זוכים בהן בדרך. הלך רוח של למידה עצמית והתפתחות שם את כל תחום הזוגיות באור אחר לגמרי, ובאופן אירוני אנחנו נהפכים לאגואיסטים לטובת ההתפתחות האישית שלנו, ומאשימים פחות את בן הזוג שאינו מספק את צרכינו.

מתוך הרצון להכיר את החלקים החשוכים שבאישיותנו, אנחנו מסכימים יותר ויותר לגלות גם את החלקים החשוכים באחר. האינטראקציה הזוגית נהפכת למוקד העניין, היא הישות השלישית שנולדת במרחב המשותף, ובאופן טבעי הרשימות הספציפיות נהפכות לרלוונטיות פחות.

ציפיות מוגזמות

סרטים הוליוודיים עיצבו לא מעט את האופן שבו אנחנו תופסים מערכות יחסים. יש ציפייה רומנטית לפגוש בן זוג ולהתאהב בו מעל הראש, וכשתסריט זה אינו מתרחש אנחנו עוברים הלאה להרפתקה הבאה. האינטראקציה הדיגיטלית הוסיפה שמן למדורה והפכה לחלקנו את הקלות במפגש עם בני זוג לבלתי נסבלת. ככל שההיצע גדול יותר, כך הבחירה מסובכת יותר.

אם החיפוש אחר זוגיות זולג לגילי ה-30 וה-40, רמת הציפייה עולה בהתאם. נביא בחשבון גם את הלחץ להקים משפחה, מה שהופך את הדייטים לזרזים זוגיים במסלול לחתונה. בואו נודה באמת, לשדר לחץ ורצון חזק לבני המין השני הופך אותנו ללא אטרקטיביים, מה שיוביל ברוב המקרים לדחייה. זהו אתגר לא פשוט – לשמור על קלילות ופתיחות, גם לאור העובדה שעייפנו מהיכרויות כושלות.

לא מעט אנשים יעידו שהדברים הטובים ביותר שקרו להם הגיעו בהפתעה וללא כל תכנון. להבדיל, הציפייה להשיג דבר מה במפגש רומנטי מרכזת את כל האנרגיה שלנו במטרה אחת, ומונעת מאיתנו להיפתח לאפשרויות חדשות שלא חשבנו עליהן. מה שאמור להיות מהנה וזורם נהפך לעבודה טרחנית ומשעממת. אנו עסוקים באיך להשיג זוגיות, פועלים לפי אסטרטגיות כאלה ואחרות, ועד שמועד הפגישה מגיע לא נותרת בנו שום סקרנות להכיר אדם חדש – העיקר שמחקנו עוד מטלה מהרשימה, והנה חזרנו לרשימות.

זה הזמן לשאול שאלות מהותיות כגון: "האם באמת רע לי בלבד שלי?", "האם אני מוכרח להיות בזוגיות?" או "מה חסר לי בחיים שאני מצפה לקבל מבן הזוג?". כשאנחנו מצליחים לקבל באופן טוטלי את הלבד שלנו, אנו נהפכים להשראה לאחרים, ואז נמגנט בני זוג שנמצאים בתדר דומה ונוכל לבנות זוגיות שוויונית ומעצימה. סביר שנמצא שהתסריט שהיה בראשנו על הדרך שבה זוגיות צריכה להתנהל שונה לחלוטין מהמציאות הנוכחית. אולי אף נגלה כי המציאות התעלתה על הדמיון.

שדה התנסות

אחד החוקים המשמעותיים ביותר בזוגיות הוא חוק המשיכה, שקובע שהתכונה העיקרית שבגינה נמשכנו לבן הזוג היא אותה תכונה שבגינה לא נוכל לסבול אותו בשלבי היכרות מתקדמים יותר. לכן, עלינו להביא בחשבון שכל התאהבות סופה משבר, השאלה היא עם מי אנו בוחרים לעבור את הסף. בסופו של יום, אלה תחומי עניין משותפים והשקפות עולם דומות שיחזיקו את הקשר פועם, ולא הניגודים. מכאן שמשיכה לבני זוג שהם הפכים גמורים לנו אינה מניבה בדרך כלל מערכת יחסים מחויבת.

רבים מדווחים שהדברים החשובים להם ביותר במערכת יחסים, מעבר למשיכה ולכימיה, הם תקשורת, מרחב אישי והדדיות. היכולת לשתף איש את רעהו בבעיות שעולות ולנהל דיון בוגר בנושאים שונים קריטית כדי להעמיק את האינטימיות.

כשאנחנו מתחילים לדייק את המרחב הבריא שלו אנו זקוקים בקשר, כך גם קל לנו לדייק את הבחינה של בני זוג. הגבולות נהפכים לברורים אך אינם נוקשים, מה שמאפשר לנו להתנסות במגוון רחב של מערכות יחסים. בני הזוג הם המורים הגדולים ביותר שלנו, גם אלה שאנחנו זוכרים לרעה, שכן כל מערכת יחסים מובילה אותנו לידע שהיה חסר לנו כדי להיות אותנטיים יותר עם עצמנו ועם הסביבה.

באחד מהפרקים בסדרה "לואי", בכיכובו של הקומיקאי לואי סי. קיי, הוא מודה בפני בחורה במהלך דייט שהוא שונא את המילה "dating", שכן ההגדרה הזאת מקשה עליו להיות אותנטי. הבחורה מציעה לקרוא למפגש "trying" (מנסים), ומבחינתה היא יוצאת כדי להתנסות עם בחור.

אם נתפוס מפגשים ומערכות יחסים כשדה התנסות, אולי נהיה אמיצים מספיק כדי לצלול לתוכם, מתוך ידיעה שתמיד נוכל לחזור לחוף מבטחים. אם לא נפחד להתנסות, אולי נזכה להתאהב.

נסכם במילותיו של וודי אלן מתוך הסרט "הרומן שלי עם אנני": "אין לי מושג מה אני עושה, אבל חוסר יכולת מעולם לא מנע ממני לצלול לתוך זה בהתלהבות".

פורסם במדור ״ברוח טובה״, מגזין ״חיים אחרים״, גיליון אפריל 2017