אחרי כל מוות סמלי בחיים מגיעה לידה מחדש. אנחנו חוגגים את השינוי הבא עלינו לטובה ואגב כך כואבים את הפרידה מהישן. המדור הנוכחי עוסק בדואליות שיש בהתחלות חדשות ובהתמודדות שמגיעה עם השינויים הפוקדים אותנו בחיים

התחלות חדשות הן דבר מבורך. בדרך כלל הן מציינות נקודות מפנה משמעותיות בחיים. ואולם, לא תמיד הן פשוטות.

יש התחלות הכרוכות בשינויים דרמטיים ודורשות אומץ לקפוץ אל הלא נודע. שינויים גדולים מאלצים אותנו להתמודד לא פעם עם תחושות של חוסר יציבות ושל יציאה מהשגרה המוכרת, לצד תחושות של התרגשות וציפייה לבאות. אז נוצרת בתוכנו סתירה פנימית שלא תמיד קל להכילה, מה שעלול להעלות ספק ובלבול בתחילת התהליך.

יציאה מאזור הנוחות

מרבית השינויים כרוכים בכאב מסוים. אם ניקח את רגע הלידה כמטפורה לכל שינוי גדול בחיים, ניזכר שכל שמחה מהולה בעצב. אנחנו חוגגים את החיים החדשים ובו בזמן מתאבלים על אובדן החיים הקודמים שהכרנו. גם אם אנו שלמים לחלוטין עם השינוי שעשינו ועם בחירתנו, עזיבת הישן דורשת הסתגלות.

כל אדם מתמודד מעט אחרת עם שינויים; חלקנו מקבלים אותם בזרועות פתוחות ואף יוזמים שינויים לעתים תכופות, וחלקנו זקוקים לזמן רב יותר כדי "לעכל" ולעבד את הרעיון בדבר תזוזה לכיוון חדש. לטיפוסים המקורקעים שבינינו קשה מאוד לזוז מאזור הנוחות ולא פעם אנחנו זקוקים "לדחיפה" מבחוץ. אנחנו לומדים לקבל את הקצב האישי שלנו ואיננו נכנעים לתכתיבים חיצוניים שאינם מותאמים לנו.

בד בבד, עלינו לזהות מתי התנועה בחיינו מפסיקה ואנחנו עומדים במקום. כשהנאמנות הפנימית נהפכת לעקשנות חסרת תכלית, אנחנו עלולים למגנט מצבים שבהם איננו בוחרים בשינוי אלא השינוי בוחר בנו. למשל, פיטורים מהעבודה, נטישה של בן זוג או פינוי מהדירה.

ואולם, מה שנראה כמשיכה פתאומית של השטיח מתחת לרגליים, הוא תהליך ארוך, אטי ולא מודע, שדחף אותנו להמשיך לנוע ולהרפות ממה שאינו משרת אותנו עוד – רק שלא היינו קשובים אליו. לכן, חשוב לעשות בדק בית מתמיד, ומתוכו לפתח אומץ לשחרר את כל מה שאינו רלוונטי לטובת אנרגיה חדשה ומדויקת יותר.

רגש טבעו להתחלף

השינוי הוא בדרך כלל חיצוני – מעבר דירה, עבודה חדשה או זוגיות חדשה, אבל זהו התדר הפנימי בתוכנו שמשתנה ויוצר את המציאות בהתאם. אנשים רגישים חווים שינוי תדר ברמות שונות. לא פעם המעבר האנרגטי נחווה כהתקף חרדה, אולי משום שמתחת לפני השטח מבעבעת הרגשה של אובדן שליטה ואי-ודאות אל מול העתיד לבוא.

ואולם, האדם הרגיש שמכיר את המערכת הרגשית=עצבית שלו היטב, יודע לתרגם את הפעילות המוגברת שלה כהכנה או כמעין "טיהור" לקראת תקופה חדשה. מה שהרציונל אינו מסוגל להכיל, הגוף עושה עבורו, ויוצר את הסנכרון מחדש.

מצב זה מעורר לעתים שיח פנימי קשה. האדם שואל את עצמו: "אם בחרתי את השינוי מדוע אני מרגיש תחושות כה קשות?". ובכן, התחושות האלה הן לאו דווקא סימן לבחירה שגויה. לעתים קרובות ההפך הוא הנכון – מכיוון שהמעבר הוא כה משמעותי, המערכת זקוקה לעצור לרגע לפני ששגרה חדשה נכנסת לתוקף.

אחרי שהוא "שורד" את הקושי שבמעבר האנרגטי, האדם הרגיש לומד לקבל את שינויי התדר האלה כמתנות אדירות בחייו. אחרי הסערה המערכת מתייצבת שוב והוא זוכה בהזדמנות להמציא את עצמו מחדש בכל הרבדים.

שינויים חיצוניים אינם מביאים תמיד לשינויי תדר דרמטיים, אבל פעמים רבות שינוי פיזי משמש כזרז להתפתחות אישית ולהרחבת העצמי. חמלה וקבלה עצמית הן הדרך היחידה לחצות את הגשר בשמחה. יתרה מזאת, חמלה היא מרבית העבודה שיש לעשות במקרה הזה, והיא כוללת הרפיה מלאה אל תוך מצולות הרגש.

קשה ככל שתהיה התחושה, ברגעים של בהירות נזכרים באמת הבלתי מעורערת – רגש טבעו להתחלף. מה שנראה לא יציב ומפחיד כעת יכול להתחלף בשנייה אחת ליצר הרפתקני ולרצון לחקור את החדש.

שינויים בתוך השגרה

יש אירועים חשובים בחיים שאנו מצפים להם בשקיקה, למשל סיום תואר או חתונה עם בחיר לבנו. כל האנרגיה שלנו מושקעת בהגעה לאותו רגע נכסף, אבל כשסוף-סוף הרגע מגיע, הוא כמו משאיר אותנו מרוקנים ומבולבלים. על פניו קיבלנו את כל מה שרצינו, אך משום מה, במקום לחוש שמחה, אנו חווים אי שקט. עולה השאלה: "מה עכשיו?". הפסגה שעלינו עליה ונראתה לנו מלמטה כה גבוהה ומלהיבה, נראית פתאום פחות גבוהה ומרגשת.

ואולם, כאן השינוי מתחיל – ברגעים הקטנים, בבחירות לאורך הדרך ובהתמודדות היומיומית. האדם המכור לריגושים יתקשה להכיל את הרגעים האלה, ולכן עליו לייצר תנועה בתוך המסגרות הקיימות ולאו דווקא להמשיך להרפתקה הבאה. עד אז הוא עלול לחוש שכל שינוי שהוא עושה ממלא אותו לזמן קצר בלבד, ולכן הוא ממשיך משם לחוויה הבאה וחוזר חלילה.

לא פעם אנחנו נשבים באשליה שדבר כלשהו חיצוני לנו יכול להשלים לנו את החסר, וכך אנו נשאבים יותר ויותר לתחושה של חוסר סיפוק תמידי. יש שירדפו אחר חוויות קיצוניות כדי להרגיש ערים, ואילו אחרים יתמכרו להחלפה תכופה של בני זוג וכדומה.

ואולם, סיפוק אמיתי מגיע אך ורק מתוכנו, מאותה נביעה פנימית שרק מחכה להתגלות בכל רגע ורגע. מתוך החיבור למקור הכוח הפנימי, נוכל גם לייצר מערכות יחסים ממקום מאוזן ושלם הרבה יותר ולמצוא את היופי בתוך השגרה עצמה.

החופש הגדול ביותר

החופש לשנות נמצא בכל שנייה בחיים ואנחנו יכולים להחליט לקום ולעזוב כל מסגרת שבה אנו נמצאים. ואולם, החופש הגדול ביותר שנמצא ברשותנו הוא בשינוי נקודת המבט על הדברים. מעבר דירה או שינוי עבודה הם אולי משימה לא פשוטה לחלק מן האנשים, אבל שינוי נקודת מבט על מצב מסוים יכול להיות משימה מאתגרת הרבה יותר.

לכולנו יש סיפור פנימי שמלווה אותנו מילדות, דפוסים מסוימים שמפעילים אותנו, לא תמיד באופן מודע. אותם רגעים שבהם אנחנו מצליחים להתעלות מעל האוטומט שמנהל אותנו, או לפחות לקצר את הזמן שבו אנו מנוהלים על ידו, הם רגעים של אושר אמיתי.

בעבודת התפתחות שהיא לעתים סיזיפית, השינויים נהפכים למתנות, לאו דווקא משום שהם קלים, אלא משום שכך אנו רואים אותם ומפרשים אותם. כשאנחנו בהוקרת תודה אל מול הזרמים השונים של החיים, אל מול חילופי העונות הפנימיים שפוקדים אותנו, אנו כמו מובלים לצעד הבא, למתנה הבאה.

היכולת לראות את חיינו ממעוף הציפור מאפשרת לנו להתחבר לאני האותנטי שלנו ושל אחרים. יש כוח גדול יותר שמכוון את התנועה, בין אם הוא בתוכנו או מחוצה לנו – הוא חכם ורואה כול. אין צורך לדמיין את הדברים שאנחנו מבקשים לחיינו. אם נהיה מסופקים ממה שיש לנו כעת כל שצריך להגיע יגיע, אם רק נאמין בכך בטוטליות.

לקראת השנה החדשה הבאה עלינו טובה, מומלץ לנער את האבק שנאסף בשנה החולפת ולהיזכר בחלומות ישנים ששמרנו במגירה. ניווכח שוב שכל מה שנראה כאמיתי וקבוע יכול להיחשף כאשליה, מה שמאפשר לנו לשחק עם המציאות כאוות נפשנו. נפקח את העיניים ונהיה במקום אחר, בזמן אחר, בסיטואציית חיים שונה לחלוטין מזו שאפילו דמיינו בעיני רוחנו. נקבל את החדש ונאמר תודה. חלומות אכן מתגשמים.

פורסם במגזין ״חיים אחרים״, גיליון ספטמבר 2017