אנחנו מאמינים שמה שאנו מסוגלים לקלוט באמצעות חמשת החושים שלנו הוא אמיתי. ואולם, החושים עלולים לתעתע בנו. אולי כאן נכנס כוחה של האמונה – נטייתנו להאמין, מחד גיסא, בסבירות של דבר אחד, ולהטיל ספק, מאידך גיסא, בסבירות של דבר אחר. ברווח הזה של הספק נכנסת אמנות החושים, שמהלכת בין עולם האשליה לעולם האמת ומסתמכת על שבריריותה של המציאות כפי שהיא נתפסת בחושינו המוגבלים

בפילוסופיה ההינדית העולם הגשמי מכונה "מאיה", משמע "אשליה" או "קסם". בספרות ההודית העתיקה אפשר למצוא את מושג המאיה במשמעות של כוח בלתי רגיל וחוכמה. בכתבים מאוחרים יותר המונח מופיע במשמעות של מופע קסמים שבו הדברים אינם כפי שהם נראים.

המילה "מאיה" בסנסקריט מורכבת מהמילה "מא", שפירושה "Not", "שאינו"; ומהמילה "יה", שפירושה "That", "זה". כלומר, משמעותה המילולית של המילה "מאיה" היא "זו שאינה". עם זאת, היא מופיעה ויוצרת הדמיה של דבר אמיתי. על כן נאמר על המאיה שהיא אינה האמת ובו בזמן גם אינה לא אמת, שכן היא גורמת לנו להאמין בעולם התופעות ולראותו כמציאות ממשית.

שלב ההוכחה

אחת התופעות העל-חושיות הרווחות היא טלפתיה. מחקרים רבים נעשו כדי ללמוד את תופעת הטלפתיה, גם במוסדות מדעיים, באוניברסיטאות ואפילו בצבא. ואולם, חוץ מרעיונות תיאורטיים, ניסויי מעבדה טרם הצליחו להוכיח באופן מוחלט את קיומן של התופעות העל-חושיות. חלק מהמדענים שכן מאשרים את קיום התופעה מתייחסים אליה בדרך כלל כאל תקשורת פרימיטיבית הקיימת בין בעלי חיים, שייתכן שהייתה קיימת בין בני אדם טרם התפתחה השפה המדוברת.

נמרוד הראל, אמן חושים מוביל בארץ, מתמחה במנטליזם, תחום באמנות הקסמים המדמה תופעות על-חושיות, טלפתיות ופראפסיכולוגיות. הוא טוען כי מעולם לא נתקל בטלפתיה כזו או אחרת.

"פשוט מאוד להוכיח קיום טלפתי; יבוא האדם שיש לו יכולות כאלה והנה יש לך הוכחה. ואולם, עד היום טרם נמצאה הוכחה כזו. אגב, יש פרסים כספיים בכל העולם שיחולקו לאנשים בעלי יכולות על-טבעיות. מי שיש לו כוחות יכול לעשות את הניסוי הכי פשוט ותוך עשר דקות הוא יצא עם הפרס.

"כמובן, יכולים לבוא אנשים ולטעון שיש להם כוחות על-טבעיים, אבל כאלה שאי אפשר להוכיח אותם בתנאי מעבדה, שכן הם נשענים על תחושות ורגשות. לגיטימי לומר שטלפתיה אינה מדע מדויק, אבל אז אי אפשר לבדוק את קיומה. מנגד, אני לא יכול לקבוע שהתופעות האלה אינן קיימות. אני אישית לא נתקלתי בהן, וחיפשתי טוב", אומר הראל.

אמנות הקסמים קיימת זה אלפי שנים. אנשים בעלי יכולות מאגיות נקראו קוסמים או מכשפים. על פי אגדה אורבנית מסוימת, באחת הפירמידות במצרים יש ציור של דמות שמבצעת קסם של כוסות וכדורים.

על אחד מקלפי הטארוט, שנחשבים לעתיקי יומין, מופיע הקוסם, שעל פי פירושים מסוימים מייצג מוטיב נפוץ בתורות מיסטיות – שומר הסף בין המודע ללא מודע, מורה דרך לנפש המחבר בין עולם החומר לעולם שמעבר. חלק מאותם מכשפים השתמשו בכוחם למטרות חיוביות כגון ריפוי ועזרה לקהילה, ואילו אחרים השתמשו בו למטרות פגיעה וסירוס האחר, מה שקרוי מאגיה שחורה. האם האנשים האלה היו בעלי יכולות על-טבעיות או שמא הם הכירו היכרות מעמיקה את נפש האדם, והשתמשו בכישרונם לטובת תמרון ומניפולציה?

עולם האשליה

מבחינתו של הראל התשובה לשאלת קיומן של יכולות על-טבעיות ברורה. "אני טוען שאין דבר כזה, על-חושי. אף אדם לא נולד עם היכולות האלה ואפשר ללמוד אותן.

"אני מנטליסט. זוהי מילה מגוהצת ויפה למילה 'קוסם'; אדם שיודע לייצר מגוון רחב של תופעות שמחקות את העל-חושי, לעתים גם את העל=טבעי, מתחום הריפוי ועד טלפתיה וטלקינזיס. אמן חושים יודע לתמרן את החושים וליצור אשליה של חוש שישי. אנשים רוצים להאמין בקיומן של התופעות האלה ואני נותן להם את זה, כמו כל קוסם טוב. כך גם לגבי תופעות מעולם הסוגסטיה וההשפעה, שנושקות לעולם הפסיכולוגיה.

"בתכנית שלי 'בלתי נראה' גרמתי למישהו לשכוח את השם שלו. אין כאן קסם או טריק, יש כאן תרגיל בהשפעה. צריך להבין איך בני אדם חושבים ולגרום להם לעשות פעולה מסוימת".

חלק מהקסמים שמציג הראל נראים כבעלי פוטנציאל תרפויטי, ואכן ברבים מהם הוא גורם לאנשים לשכוח טראומות מן העבר, לשחרר כעסים, להיפטר מסיוטים חוזרים וכדומה. ואולם, חשוב לו לא לחצות את הגבולות בין עולם הטיפול לעולם הבידור.

"הרבה אנשים משוכנעים שיש לי כוחות על-טבעיים ושאני מסתיר את מה שאני יודע. קשה להם להבין מה הייתה אשליה ומה הייתה סוגסטיה, ואני בכוונה שומר על עמימות מפני שהמטרה של הקסם היא להדהים אותם. אם באמת נמאס לך ואתה רוצה להפסיק לעשן, למשל, כל מה שאתה צריך זו דחיפה, וכל אחד יכול לתת את הדחיפה הזאת, רק שאני אעשה את זה באופן מרשים מאוד.

"אני נפעם בכל פעם מחדש מכל מה שקשור ללא מודע. לעתים איננו מבינים למה אנחנו פועלים בדרך מסוימת ובדיעבד מגלים שתבנית מסוימת מושרשת עמוק במוח שלנו. אני מסתמך הרבה על הנושא של אמונה, מנסה להבין מה גורם לאדם להאמין בדברים מסוימים ומשתמש בזה כדי לגרום לו לתפוס את החוויה שהוא עובר כאמיתית. מכיוון שזהו תחום אפור ואיני רוצה להתבלבל בו, אני עוסק אך ורק בבידור. אני רוצה לישון טוב בלילה, ולכן אני לא מייעץ או מטפל".

במופע החדש שלו, "Interactive", הראל משנה את חוקי המשחק ומעביר את ההשפעה לידיים של הקהל. במהלך המופע המשתתפים מבצעים בעצמם הדגמות מתוך עולמות אמנות החושים.

"המוטו של המופע", מספר הראל, "הוא 'הכוח עובר לידיים שלכם'. הצופים נהפכים לאמני חושים ועושים דברים מטורפים".

חוויה מסתורית

מופע נוסף שקורא תיגר על המציאות החושית הוא "תיאטרון המחשבות". זהו אירוע במה אמנותי ייחודי של שלושה אמני חושים ישראלים שחברו יחד – גידי ליבנה, דניאל הראל ורן גפנר.

"אמנות החושים כאמצעי בידור קיימת במאתיים השנה האחרונות לפחות", מספר דניאל הראל. "בשלב מסוים איבדה אמנות החושים את המסלול המקורי שלה והמדיום עצמו נהפך למסר, לתצוגת תכלית שבה הקוסם מנסה להוכיח עד כמה הוא טוב.

"בעבר נועדו קסמים לספר סיפור ולהעביר את הצופים חוויה כלשהי באמצעות נרטיב, משהו שהם יוכלו לקחת וליישם בחיים שלהם. הנה דוגמה בסיסית לכך, שאינה ידועה לרוב הקוסמים כיום: כולם מכירים את הקוסם שמראה יד ריקה ושולף קלפים מהאוויר. האקט הזה לקוח מהתקופה של לפני 80 או 90 שנה, אז היו נפוצים מועדוני גברים לצורכי שתייה, עישון, משחקי קלפים וביליארד.

"מדובר באותו גבר שחוזר הביתה, שיכור ומסריח מסיגרים, ואשתו כועסת עליו וצועקת ששוב הימר על כל המשכורת. בשכרותו הגבר מרים ידיים לטעון לחפותו ומפיל מהשרוול קלפים שהסתיר קודם לכן מפני אשתו. כלומר, האמנות הייתה דרך להעביר את הסיפור.

"הדבר שהנחה אותנו בתכנון המופע היה להחזיר את אמנות החושים עצמה לבמה, להשתמש במדיום כפי שהיה כדי להעביר חוויה. מדובר בשאיפה לאפשר לעצמנו ליהנות ממסתורין בחיים, להשתחרר לרגע מההיגיון ולקחת משהו לעצמנו".

צירופי מקרים

אפשר למצוא את השורשים של מופעי הקסמים במגידי העתידות והמתקשרים. חלק מהמנטליסטים ניסו לחקות, למשל, את תופעת התקשור עם עולם הרוחות או את מלאכת הסיאנס השנויה במחלוקת. בד בבד, גם המדע וזרמים בפסיכולוגיה הלכו והתקרבו לעולמות הנסתר.

רות נצר, פסיכולוגית קלינית יונגיאנית, משלבת בקליניקה עבודה עם חלומות, עם הרפיה, עם דמיון אקטיבי ועם קלפי טארוט. נצר כתבה רבות על תופעת הסינכרוניות והאקראיות בדגש על החוויה שאותה כינה קרל גוסטב יונג "סינכרוניסיטי", המתארת צירופי מקרים שאינם קשורים בקשר סיבתי אך בעלי משמעות.

מבין הפסיכולוגים, היה יונג הראשון שהתייחס ברצינות לתופעת האי-רציונלית הזאת, כפי שהוא התייחס גם לתופעות אי=רציונליות אחרות מעולמות המיסטיקה", מספרת נצר. "הרעיון מאחורי ה'סינכרוניסטי' הוא שיש צירופי מקרים שלא אורגנו מראש על ידי חוקי הטבע או התכנון האנושי, ואנחנו חשים אותם כבעלי משמעות. מוטיב נפשי שנהפך למהותי בחיינו נוטה לשלוח את כוחו האנרגטי ואת מסריו אל התודעה, בין היתר באמצעות חלומות ואירועי חיים.

"לכן, השאלה שעולה אינה סיבתית – 'למה זה קורה לי' או 'איזה כוח חולל את האירועים האלה', אלא 'לקראת מה אני הולך', 'מה 'זה' רוצה ממני'. התחושה היא שהעולם, בדרכו המסתורית, הסב את תשומת לבנו לנושא מסוים כדי שנעניק לו חשיבות. לא תמיד נוכל להבין מה האירוע רוצה מאיתנו, אבל עלינו לנסות להבין".

נצר מוסיפה כי במקרים רבים אלה אירועים שאנחנו מכנים טלפתיים. "לעתים מדובר בקשר טלפתי בין הורים לילדים, בין אחים או בין אוהבים, כשיש קרבת נפש גדולה, ואנחנו באופן אינסטינקטיבי חשים שהתופעה הזאת מבטאת קשר עמוק תת-קרקעי ביניהם. זוהי גם הסיבה שלעתים התופעה הזאת קיימת גם בין מטפל למטופל".

הסינכרוניסטי כוללת גם חלומות נבואיים שבהם אדם חולם על אירוע מסוים שמתרחש בו בזמן או על העתיד לבוא. יש סיפור מפורסם על חלומו הנבואי של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. כשבוע לפני מותו, ראה לינקולן בחלומו את אחד מחדרי הבית הלבן ובו ארון קבורה מוקף חיילים אבלים והמוני אדם בוכים. פני המת היו מכוסים. לשאלתו מיהו השוכב בארון, השיב אחד החיילים כי הנשיא נרצח. זעקות האבל העירו אותו משנתו. שלושה ימים מאוחר יותר, בשעה שצפה בהצגה עם אשתו, נרצח לינקולן בידי מתנקש. טרם נרצח שיתף לינקולן בפרטי החלום הנוראי את אשתו, את חלק משריו ואת חברו וורד למון, שתיארו בספר זיכרונות שפרסם.

בעזרת תופעת הסינכרוניות אפשר גם להסביר תרגולים מיסטיים שונים כגון פתיחה בקלפי טארוט, שעל פניו נראית אקראית לחלוטין, אבל מצליחה להעביר מסר עבור השואל. לטענתה של נצר, זאת לאו דווקא השאלה שהשפיעה על הקלף הנבחר, מכיוון שהן השאלה והן התשובה נשענות על תשתית סינכרוניסטית דומה באותו רגע.

גבולות ברורים

ד"ר מיכה אנקורי, פסיכולוג יונגיאני, חבר בצוות ההיגוי של התכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית במכללת אורנים, עוסק בחלק ממחקרו בקשר האפשרי בין הפיזיקה המודרנית לתופעות על-חושיות.

"לקוסמים אין יומרה לעניינים על-חושיים, להפך, הם הגונים ואומרים שזוהי עבודה בעיניים. כדי להיות חבר באגודת הקוסמים אתה מתחייב לא לספר שאתה יכול להשפיע על מגנטים ולכופף כפיות. אלה הגבולות הברורים.

"אין כוחות על-אנושיים ולמילה אנרגיה אין כאן כל משמעות. לקחו מילה מהפיזיקה והשתמשו בה כי זה נוח, אבל אנרגיה היא דבר מוגדר מאוד ומדיד. כל האנרגיות הנפשיות, איש לא הצליח למדוד אותן. היו כל מיני תקוות ואשליות, ולכן עד היום העניין של טלפתיה שנוי במחלוקת. אורי גלר, למשל, טוען דברים שסותרים את חוקי ניוטון. רוב האנשים כיום אינם מאמינים לו. אין אנרגיות שיכולות להתערב בחוקי הטבע. איני מכיר ניסוי מבוקר במדע שאישר דברים כאלה.

"באותה נשימה, אני מכיר תופעות שאין לי דרך אחרת לתאר אותן חוץ מאשר כטלפתיה. לידידה שלי, למשל, יש קשר חזק ולא מודע עם אמה. הן גם דומות מבחינה פיזית. קרה שבעלה של הידידה נפגע בתאונה. כשהודיעו לה על דבר התאונה היה לה ברור שבעוד רגע אמה תתדפק על דלתה, משום שבמצבים כאלה היא פשוט באה. ואכן, האוטובוס נעצר ואימא שלה ירדה ממנו לקראתה בלי לדעת שום דבר. היה לה ברור שהיא נוסעת לבתה".

מדע מיסטי

העיסוק בריפוי הנפש היה מנת חלקה של כל תרבות לאורך ההיסטוריה. בתרבויות שבטיות, מחלה נפשית הוגדרה לרוב כדיבוק שחדר לנפש או להפך, כחלקי נפש שהתרחקו והתנתקו למציאות אחרת. הטיפול היה להתחבר אליהם באותה מציאות מקבילה. המיוחד בשמאן הוא שהוא יכול לחיות בעת ובעונה אחת בשתי המציאויות, ולכן הוא יכול לקשר ביניהן. גם החלומות מייצגים חלקים בנו שהתנתקו ושאיננו בקשר איתם.

"התפיסות האלה הלכו ונמוגו במאה ה-20, כשהמדע הלך והרחיק אותן", מסביר ד"ר אנקורי. "אנשים ראו מכונית וקטר ואמרו: 'עזבו אתכם מאלוהים, המדע יפתור את הכול'. זיגמונד פרויד, למשל, היה משוכנע שהפסיכולוגיה תהיה מדע, אבל היא לא הצליחה בכך, ונגרמה לה עגמת נפש כשהמדע הלך ודחה אותה.

"בו בזמן, המדע עצמו נהפך לאינטואיטיבי יותר, למיסטי, ואי הוודאות שולטת בתחום של החלקיקים האלמנטריים. רעיונות מדעיים רבים התבססו על אינטואיציה ועל הרעיון של אחדות הבריאה. אלברט איינשטיין הרבה לדבר על כך. בתורת הקוונטים, למשל, רבים מהחוקים אינם מבוססים על סיבתיות כמו במדע הקלאסי, שגרס שלכל תופעה יש סיבה.

"גם עולם החומר נהפך למיסטי, לאור הגילוי שחלקיק יכול להיות במקום אחד ובו בזמן במקום אחר. אם אסתכל עליו באופן מסוים הוא יהיה חלקיק, ומזווית ראייה אחרת הוא יהיה גל. מכיוון שלגל יש נוכחות מרחבית, קיימת הסתברות שאתה נמצא עכשיו גם בחדר אחר. אפשר לחשב אותה והיא נמוכה מאוד מכיוון שאנחנו חלקיק גדול. אם ניקח אטום, נפוצץ אותו ושני חלקיו יעופו לשני צדדים, הם עדיין יהיו מערכת קוונטית".

ד"ר אנקורי מוסיף כי "אחד הגילויים החשובים היה ששינוי דרך המדידה לחלקיק אחד השפיע בדרך לא מובנת על נתוניו של החלקיק האחר. עכשיו השאלה היא אם אפשר להעביר את זה לטלפתיה ולבני אדם. הפיזיקה כבר מכירה באפשרויות כאלה, אבל הפסיכולוגיה רוצה להישאר מדעית".

שאלה פתוחה

לטענתו של ד"ר אנקורי, אחד הכשלים של הפסיכולוגיה הוא הניסיון לדבוק בחוקי המדע הקלאסי. בעשותה כן, היא מפספסת את הנסתר הצפון בנפש, ואולי את האפשרות לריפוי ממקום לא לוגי ולינארי.

"באקדמיה, הנטייה היא להסתמך על ניסויים ותולים המון תקווה בחקר המוח. יש התפעלות כשמגלים את הביולוגיה של המנגנונים הפסיכולוגיים, שאותם הפסיכולוגיה גילתה כבר מזמן. איני מכיר ידע פסיכולוגי שבא מהמעבדות; אין שם תובנות פסיכולוגיות חדשות. החידה הגדולה נותרה בעינה – מה הקשר בין גוף לנפש, ועדיין אין לנו שמץ של מושג מה יתגלה שם. אין שום קשר הגיוני בין מעבר עצבי לתחושת כאב ולרגשות, אין משפט בביוכימיה שמסתיים ב'יש לי תקווה'".

ד"ר אנקורי סבור שלא צריך לשכלל את השיטות. "צריך לוותר על היומרות. הפסיכולוגיה המדעית אינה מוכיחה את עצמה. יונג ויתר מראש על המדעיות ועל החומריות של הנפש. הוא תיאר מאגר פלאי שמחבר את משפחת האדם. מה שכן, בכל הנוגע לחוויות מיסטיות הוא הרחיק לכת בעיניי. הוא האמין, למשל, שרוחו של ויליאם ג'יימס, חברו הפילוסוף והפסיכולוג, מדברת אליו מהעולם הבא. כך גם בכל הקשור לתופעת הסינכרוניות. הוא ראה בזה סוג של מדע אלטרנטיבי. היום הפוסט מודרניזם והניו-אייג' עושים את זה כספורט קבוע. כשמנסים להוריד את הסינכרוניות למציאות זה לא עובד טוב, אבל גם להכחיש אותה אינו רעיון טוב".

אין הסכמה בנוגע לקיומן של תופעות על=חושיות ואין גם אישורים מדעיים. עם זאת, החיים עצמם לא פעם מגלים לנו שרב הנסתר על הגלוי. המדע המודרני הולך למקומות מפתיעים ואף שהוכיח את הבלתי אפשרי, לא תמיד הוא יודע להסבירו. השאלה אם דבר מה הוא אמיתי אולי אינה רלוונטית כדי להפיק ממנו את הלקח, בין אם הוא בעל אופי בידורי או תרפויטי.

"השאלה של גוף ונפש נותרת שאלה פתוחה, וכל ניסיון לסגור אותה אינו מביא אותנו לתוצאות מעניינות", טוען ד"ר אנקורי. "יש אחדות בבריאה והיא גם מובילה לקשריות בין חלקי העולם, להיגיון עמוק מעבר לדברים. זוהי החוויה של המיסטיקן וגם של איינשטיין, שאמר כי מי שמעורב ברצינות בחקירה מדעית אינו יכול שלא להניח שיש רוח גדולה מעבר למציאות".

חומרי עזר

"מאיה", מתוך סדנה של שיבוג'י (שרי שיוושנקאר טריפאטי), וראנסי, 2015. תרגום: ד"ר אודי בילו, אתר "הצליל הפנימי, בית ספר לבריגהו יוגה".

"סינכרוניות ואקראיות", מאת: רות נצר.

"ערוותה של הפסיכולוגיה המדעית", פסיכולוגיה עברית, מאת: ד"ר מיכה אנקורי.

פורסם בגיליון מאי 2017, מגזין ״חיים אחרים״