על פי הפסיכולוג שאבחן אותה בגיל 16, טיל סוואן הייתה אמורה להיות סכיזופרנית שתבלה את שארית חייה במוסדות סגורים לחולי נפש. ואולם, בעזרת כוחות נפשיים יוצאי דופן, התמדה ותשוקה למצוא את סוד ריפוי הנפש, התעלתה סוואן מעל טראומה נוראית והיום היא אחת המורים הרוחניים המשפיעים והבולטים בעולם
טיל סוואן נולדה בשנת 1984 בסנטה פה שבניו מקסיקו, ארצות הברית. היא הגיעה לעולם עם מגוון יכולות על-חושיות, שאפשרו לה לראות, לחוש ולשמוע את שאי אפשר לתפוס בחמשת החושים הרגילים.
עוד כילדה היא אבחנה הילות, שמעה וראתה ישויות ונשמות של נפטרים והעבירה דרכן מסרים שלא תאמו את הלך הרוח של ילדות בגילה. הוריה, שאימצו גישה מדעית לחיים, נרתעו מהכישרון המיסטי של בתם וחשו חוסר אונים מולו. לא יעברו שנים רבות עד שהמתנה הייחודית שלה תיהפך לקללה והיא תחווה את הנורא מכול.
בדידות מוחלטת
כשסוואן הייתה בת ארבע, קיבלו הוריה הצעת עבודה: לשמש כשומרי יערות בגבול שבין איידהו ליוטה. הם עברו להתגורר בקרב קהילה מורמונית בלי להביא בחשבון את ההשלכות שתהיה להחלטה על עתיד בתם.
בשלבים הראשונים של המעבר המשיכה סוואן לנהוג כהרגלה, ועוד ביום הראשון בבית הספר החדש ניגשה למורה כדי להעביר לה מסרים מאביה שנפטר. השמועות על הילדה החדשה התפשטו כאש בשדה קוצים, והקהילה הדתית לא ראתה את התופעה בעין יפה. על פי אמונת תושבי המקום, כוחות רוחניים הם מנת חלקם של גברים בלבד, ואם הם מופיעים אצל נשים, הם נתפסים כדמוניים וכמסוכנים.
סוואן נודתה מהחיים החברתיים בקהילה ונאסר עליה לשחק עם ילדים בני גילה או לבקר בבתיהם. הניסיונות של הקהילה להמיר את דתם של הוריה העלו חרס ובני המקום ניתקו כל מגע עם המשפחה. הקושי של הוריה להתמודד עם המצב הותירו את סוואן חשופה ופגיעה בחברה מנוכרת וסגורה.
"בילדותי הייתי בודדה ואומללה ואף ניסיתי להתאבד כמה פעמים", היא מספרת. "מי שחווה בדידות משוכנע שהוא היחיד בעולם שחווה אותה. כשגדלתי, התבוננתי באנשים וזה נראה היה כאילו כולם פיצחו את הסוד לניהול מערכות יחסים; היו להם חברים ובני זוג והם הרגישו שייכים למשפחה שלהם.
"רק כשהתחלתי לטייל בעולם העובדות הכו בי. לא חשוב באיזו מדינה ביקרתי או מה היה הרקע של האנשים שעמם נפגשתי, כולם כאחד דיווחו לי על אותה תחושה של בדידות מוחלטת. הבנתי שאיני מקרה יחיד ושזוהי מגפה".
אדישות לסבל
הבדידות בילדותה של סוואן הייתה רק חלק ממצוקה גדולה הרבה יותר. זמן קצר לאחר שעברה עם משפחתה לביתם החדש, היא סומנה על ידי מכר של הוריה, שהציג את עצמו כיקיר הקהילה וכאיש רפואה, אבל למעשה היה פסיכופט וסדיסט. מעטים ידעו שהוא לקח חלק פעיל בפולחני כת שטנית. הוא ייעד את כישוריה המיוחדים של סוואן למטרותיו החולות והצליח לקבל יד חופשית לבלות איתה כאוות נפשו בכובע של מנטור לילדה אובדת עצות.
העדויות של סוואן קשות מנשוא. בגיל שש היא נאנסה לראשונה על ידי השובה שלה. מכיוון שהוא איים לרצוח את הוריה אם היא תגלה להם את הסוד, הבינה סוואן שאין לה מנוס ממנו ושאין אדם בעולם שיכול להגן עליה. במשך 13 שנה היא נאנסה אינספור פעמים, נכלאה, עברה התעללות פיזית, נפשית ורוחנית, ואף צפתה בחמישה מקרי רצח של ילדים אחרים שנשבו בכת, והכול כחלק ממשחק כוחות מתועב שמטרתו לשמר צייתנות ופחד.
אחד העינויים שנהפכו לדבר שבשגרה היה ישיבה בתוך חור באדמה, שכונה על ידי המתעלל בשם "חלל חשיבה". לשם הוכנסה סוואן עירומה, כשידיה וקרסוליה אזוקים, בתחושת אי-ודאות תמידית לגבי זמן השהות בבור. לאחר שנים רבות של עינוי מתמשך, היא נהפכה לאדישה לסבל.
ואולם, חוויה אחת בתוך הבור החשוך הולידה משהו שונה. סוואן חשה אותו ייאוש מוכר, אבל גם תנועה אל עבר תחושה חדשה. היא גילתה שככל שהיא מתרכזת יותר ברגש הקשה, זה שאינו רצוי, כך גוברת הזרימה אל רגש חדש ורצוי.
תחילה התחושות היו מרסקות ופוצעות, אבל במקום לברוח מהן היא צללה עמוק יותר ואפשרה למה שעולה לסחוף אותה כליל. שם, בתחתית המערבולת, חשה לראשונה הקלה. הפחד מהרגש לא ניהל אותה עוד והיא לא נטשה את עצמה.
"התחלתי לראות בבירור איך הבדידות נמצאת בבסיסו של כל הסבל האנושי, ושכל כאב מקורו בנפרדות מסוג כלשהו. יש לכך השלכות עצומות על האופן שבו אנחנו תופסים יחסים, מכיוון שכדי לפגוע באחר צריך לחוש נפרדות ממנו. אם אני מרגישה מחוברת לאחר, ברור שארגיש את ההשפעה של הפגיעה בו. מכאן שמאחורי כל פשע או מלחמה, אפשר למצוא תפיסה של נפרדות".
חיים חדשים
כדי להבין את תופעת הבדידות ברמת התא, לקחה סוואן את הנתיב השמאני בג'ונגל של קוסטה ריקה, היכן שהמרכז הרוחני והקהילה שלה ממוקמים היום. הרשימות שעמן חזרה ממסע בן כשלוש שנים נהפכו לספר החדש שלה – "The Anatomy Of Loneliness", בעברית "אנטומיה של בדידות". בספר היא מפרקת לגורמים את הסיבות לתופעת הבדידות ומציעה דרכים להוקיעה בקרב כל מי שחפץ בחיבור אמיתי עם הזולת.
בגיל 19 הצליחה סוואן להימלט מהשובה שלה והתחילה חיים חדשים. לאחר שנים רבות שבהן עברה טיפולים עם מומחים בתחום של טראומת פולחני כתות, היא החלה לטפל באחרים. היא חזרה להשתמש ביכולות שלה כפי שעשתה בילדותה, והפעם ממקום מודע ומתוך בחירה.
קהל הולך וגדל מילא את הקליניקה שלה, אבל סוואן השתוקקה להנגיש את הידע לכמות גדולה יותר של אנשים, שלא יכלו להרשות לעצמם טיפולים פרטניים. גילוי אמצעי המדיה החברתית, ובראשם יוטיוב, היה קרש קפיצה משמעותי בדרך לפופולריות הרבה שלה בקרב מחפשים רוחניים. בערוץ שלה היא מעלה מדי שבוע סרטונים מושקעים וארוכים בנושאים שונים בתחום הרוחניות והפסיכולוגיה.
מתוך ניסיון חייה וחקירה של מגוון שיטות טיפול, ובראשן גישת "הילד הפנימי", היא החלה לפתח טכניקה משלה לטיפול ולשחרור מטראומה, שנקראת "תהליך ההשלמה", "The Completion Process". הטכניקה משלבת בין עבודה רגשית דרך הגוף ובין דמיון מודרך. היא כתבה את ספרה השלישי תחת אותה כותרת, והשיטה זכתה להכרה גם בקרב פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים.
שנויה במחלוקת
ואולם, גם היום לא הכול ורוד בחייה של סוואן. הבחירה שלה לחשוף את סיפור ילדותה, כולל הפרטים המבעיתים, וראיונות בנושא הקשר שלה עם חייזרים וגלגוליה הקודמים, הפכו אותה למורה רוחנית שנויה במחלוקת בשיח הרוחני כיום בארצות הברית.
לצד אוהדים רבים, רכשה סוואן כמות גדולה של מתנגדים מקבוצות שונות. חלקם טוענים שסיפור חייה מפוברק לחלוטין, שכן לטענתם אין עדויות ממשיות לזוועה שהיא מתארת. אחרים יוצאים נגד המסרים שלה בנושא התאבדויות, שהובנו שלא כהלכה, וטוענים שהיא מעודדת אנשים ליטול את חייהם. יש גם מי שטוענים כי היא דוגמנית שמנסה להתפרסם באמצעות הצינור הרוחני ולהתעשר על חשבון התמימים.
אין דרך אמצע כשמדובר בסוואן. האוהדים נכנסים תחת הקטגוריה "השבט של טיל", תנועה בינלאומית שמקדמת אידיאולוגיה של חיים אותנטיים ושיתופיים, ואילו שונאיה מנסים להפוך את חייה לבלתי נסבלים.
"כמות הפרסום הרע שאני מקבלת היא בעיה ענקית בשבילי", מספרת סוואן בכאב. "מבטלים לי נאומים ויש אנשים בתעשייה שמסרבים לעבוד איתי. הכניסו אותי לרשימה השחורה בתחום ואפילו קולגות הפנו לי עורף. ואולם, מה שמטריד אותי יותר מהכול הוא ההשפעה של כל זה על הבן שלי. העיתונות ציירה אותי כאדם מסוכן וכמנהיגת כת, ולכן הורים אינם מאפשרים לילדיהם לבוא לבית שלנו או לבני לבקר אצלם".
ההד התקשורתי הוא כה גדול, עד שגורמים בבית הספר של בנה עירבו את שירותי הרווחה. בקוסטה ריקה המצב נהפך לגרוע עוד יותר, כשהממשלה החליטה לבדוק אם מדובר במקרה של התעללות בילדים. אחרי כמה הופעות פומביות, סוואן אף נאלצה להתגונן מול תוקפים חמושים שניסו לפגוע בה.
למרות כל התנועה נגדה, סוואן ממשיכה להעביר סדנאות בעולם, לכתוב ספרים ולייצר תכנים ברמה יומיומית.
"העבודה הזאת זורמת בעורקיי. אני לא כאן בשביל הנאה אישית, אחרת הייתי מתרכזת באפיית פשטידות. כשאני על הבמה, משחקת את משחק השחמט הקטן שלי כדי לשחרר את מי שיושב מולי מאמונות היסוד שלו, אני במקום הטבעי שלי ויכולה להמשיך כך לנצח".
מעקף רוחני
סיבה נוספת לסערה סביבה נעוצה, לטענת סוואן, בעובדה שהיא אינה הולכת בזרם המקובל של מורים רוחניים עכשוויים, שדואגים לייצר תחושה טובה עבור העוקבים שלהם. הכוונה לטרנד הרווח בתנועה הניו אייג'ית, שמתרכז בחשיבה חיובית כדרך להתמודד עם מצוקות, טקטיקה שסוואן מכנה בשם "מעקף רוחני", המרחיק לדבריה אנשים מרגשותיהם הקשים. הם אמנם מקבלים "נובוקאין רוחני", אבל הוא זמני בלבד; הלא מודע ימצא את הדרך לקבל את תשומת לבם.
"הטבע האנושי הוא להימנע מכאב ולשאוף לתענוג. התחלנו לשייך כאב לאנושיות שלנו, לגוף שלנו ולרגש שלנו, ויצרנו מנגנוני הגנה שירחיקו אותנו מכל החלקים האלה בתוכנו. הבעיה היא שמנגנוני הגנה אינם מעודדים ריפוי, משום שהם יוצרים נפרדות במקום אינטגרציה, מה שמותיר אותנו חסרי אונים ומפוצלים.
"מהמקום הזה התפתחו הדת והרוחניות, כדי לתת לאנשים נחמה. ואולם, כאן טמונה האירוניה, משום שהרוחניות, שהרחיקה אותם מכאב, תדחוף אותם חזרה לשם. זה בלתי נמנע כשצועדים בנתיב של התעוררות.
"הרגשות משמשים מעין מערכת ניווט או מצפן שמראים לנו לאיזה כיוון ללכת. באמצעות השפה הרגשית אדם לומד את האמת הפנימית שלו. אם לא נלמד להיות נוכחים עם התחושות והרגשות, לא נצליח לייצר חיים אותנטיים לעצמנו".
הנוכחות הרגשית שסוואן מדברת עליה נוגעת בכל רובדי החיים, ובפרט בחינוך. לטענתה, הורים מלמדים את ילדיהם, עקב חוסר ידע, לנטוש את הקול הפנימי שלהם כחלק מתהליך החברות המקובל.
"אחר כך אנחנו תוהים איך קרה שנער בן 20 לא יודע מה הוא רוצה לעשות או מהם תחומי העניין שלו. במקרה הרע הוא יהיה מכור לסם כלשהו, והוריו יחזיקו את הראש בתדהמה. זהו תהליך ידוע מראש; הם לימדו אותו להתעלם מרגשותיו ולהחליף את מערכת הניווט שלו בזו שלהם, והוא נותר ללא מצפן. ואולם, זוהי אינה אשמתם – גם הם תוצר של ילדות לוקה בחסר. כך העיוור מוביל את העיוור במשך דורות.
"האינסטינקט שלנו כהורים הוא לכעוס על הילד כשהוא עושה משהו לא בסדר, בעיקר אם הפגיעה מכוונת כלפינו. אם נעצור את התגובה האוטומטית ונעניק תוקף לרגשותיו, נלמד אותו שאין לו מה לחשוש מרגשות כואבים, מה שיגביר את כוח החיות שלו וייתן לקיום שלו תחושה של לגיטימציה.
"הפעולה ההפוכה של חוסר הכרה ברגש מולידה בושה, וכולנו צמחנו מתוכה בדרגה כלשהי. חלק מהאנשים גדלו בבתים שדחפו אותם חזק ורחוק מהווייתם, והם סובלים מבעיות אכילה, מהתמכרויות וכדומה".
קהילה מכוונת
הדחף למצוא מזור לטראומה ולבדידות והבחירה בחיים נטולי פשרות, כאם וכמנחה, הביאו את סוואן לחפש סביבה שתאפשר לה להמשיך להתפתח. היא הבינה שקהילה מתאימה יכולה לתת מענה לכל צרכיה ואף יותר מכך.
"אנחנו רוצים לברוח מהצורך באחר, משום שזה מעורר בנו תחושת חוסר אונים, ומתמכרים לתפיסה אובססיבית שדוגלת בעצמאות כערך חברתי. במשך אלפי שנים נהגנו להסתמך זה על זה כדי לשרוד וגרנו בקהילות ענקיות, שהן דרך החיים הטבעית של המין האנושי.
"תהליך המודרניזציה החליף ערבות הדדית בצבירת רכוש פרטי, והוציא את האדם מהקהילה, מהשבט, אל תא משפחתי בודד ואף לבית מפורק על כל תופעותיו. אנחנו הולכים יותר ויותר לכיוון של בידוד, מה שמשתקף בעלייה אדירה בהתאבדויות, במקרי ירי המוני, בהתמכרויות וכדומה.
"אנשים לא אוהבים לשמוע את האמיתות האלה והיו מעדיפים לקבל אישור על מצבם. למשל, כשאם חד=הורית יושבת מולי היא מצפה שאומר לה: 'את יכולה לעשות את זה לבד', אבל לא נועדנו לחיות כך ולכן אין זה עובד. כואב לי כאם חד=הורית לצעוק את זה, אבל זוהי המציאות".
קהילה עם כוונה היא קבוצה שחבריה מחויבים לאותה מטרה מוסכמת מראש. בקהילה של סוואן המשימה היא הפצת המסרים שלה ושיווק דמותה הציבורית. הקהילה שואפת לקיים את התורה שסוואן מפיצה כדי להימנע ממאבקי אגו, כפי שקורה תכופות בקומונות.
עימותים מתנהלים בעזרת טכניקה שסוואן מלמדת בסדנאות, שנקראת "עבודת צל". כל אחד מחברי הקבוצה לוקח אחריות לעולמו הפנימי בתמיכת חבריו, שמהווים שיקוף לכל אותם חלקים חשוכים ולא מודעים שטרם התוודע להם.
"חברי הקהילה הסכימו שהעדיפות הראשונה היא לשמור אותי כשירה להופעה. לעתים אני מובילה את המהלך ולעתים החלטות מתקבלות באופן דמוקרטי. זוהי הדרך להימנע מרודנות.
"יש טעויות בכל קהילה, אבל אני אוהבת את אורח החיים הזה. זוהי ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי. אין לי מושג איך חייתי לפני כן ואיני מבינה איך אפשר לגדל ילדים אחרת".
מדברים מהשטח
"החיים שלנו מתרכזים סביב החזון לקדם שינוי חיובי בעולם על ידי טרנספורמציה רגשית, מנטלית ופיזית של כאב", מספרת קורינה, חברה בקהילה של סוואן. "כשאיננו עובדים אנחנו משקיעים זמן בחיבור בינאישי, בהתפתחות רוחנית ובטיולים בטבע".
האנטגוניזם שסוואן מעוררת משפיע על האווירה בקהילה.
"מעציב אותי לראות את ההתנגדות שטיל מקבלת, בעיקר משום שאני יודעת עד כמה היא מתחשבת, אוהבת ואכפתית. ואולם, אנחנו רואים בהתנגדות הזאת הזדמנות לבדוק איך אנחנו יכולים לפגוש אנשים בצורה הטובה ביותר.
"אני מאמינה שטיל היא אחת החלוצים החשובים בני זמננו לקידום שינוי מהותי בעולם. יש לה הרקע, החוכמה והמודעות להגיע אל אנשים בצורה המדויקת ביותר. כאדם פרטי יש גבול למה שאני יכולה לעשות ולהשיג, אבל כקבוצה שמורכבת מאנשים מוכשרים מכל העולם, יש לנו יכולת לנוע קדימה וליצור שינוי ארוך טווח".
גביג'ה היא יועצת לענייני מידע וטכנולוגיה בקהילה. היא הגיעה לסוואן, כרבים אחרים, דרך הסרטונים שלה ביוטיוב.
"העבודה עם טיל משמעותית עבורי, ולאפשרות שקיבלתי לעזור לאחרים יש השפעה מתמשכת ועמוקה על חיי. אני שמחה שטיל חברת נפש שלי. זהו קשר שיימשך חיים שלמים".
גביג'ה מאמינה שבעתיד יהיו יותר קהילות מכוונות משימה.
"דור המילניום מתעניין בקיימות, דואג לרגשות האחרים ומחפש קשרים אמיתיים. אלה ערכים שקשורים בתפיסת החיים בקהילה. במדינות סקנדינביה, למשל, חיים בקהילות או לפחות בחללים קהילתיים במבני מגורים, שכוללים אירועים ובילויים משותפים. גרתי בדנמרק כמה שנים ושם חיי קהילה נפוצים מאוד. בהתחשב בעובדה שהמדינות האלה קובעות טרנדים חדשניים, נראה שרעיון הקהילתיות יתפשט לשאר העולם".
היתרון הגדול בחיי קהילה, לטענתה, הוא גישה למשאבים נוספים – אנשים שיכולים לתת מענה לצרכים שונים.
"תמיד יש מישהו זמין לשיחה, לבילוי או לעזור במה שצריך. יותר אנשים משמע יותר כישרונות זמינים בתחומים שונים. חלוקת תחומי האחריות הופכת הכול לקל יותר, וכל חבר בקהילה יכול לבחור את התחום שבו הוא הכי טוב. חיים קהילה גם זולים יותר. כיף יותר לחיות ביחד, ומה יותר חשוב בחיים מאשר ללכת אחר האושר שלך".
אבחון אנרגטי של ישראל
לפני כל סדנה שטיל סוואן מעבירה, היא נוהגת לעשות אבחון אנרגטי של המדינה שבה מתקיים האירוע. הנה ממצאי הקריאה האנרגטית של ישראל.
"כשאני בוחנת את הישראלים בפרספקטיבה של תודעה קולקטיבית, נושא ההצלחה האישית עולה חזק מאוד. ישראלים גדלים להאמין שהצלחתם הכלכלית-חומרית משקפת את הערך שלהם ושאם הם אינם מגיעים לרמה מסוימת של הישגים, הם אינם ראויים להיות נאהבים.
"אנחנו רואים את זה גם בארצות הברית, אבל בישראל זה קיצוני יותר. אנשים נואשים לקבל אהבה דרך השגת מטרות, אבל הם אינם מצליחים להתמלא מכיוון שהם מקבלים אותה רק כשיקוף למה שהשיגו. ילדים גדלים עם חרדה לגבי מי שהם יהיו בעתיד וזה פוגם בתחושת השייכות הטבעית שלהם. הם ירוויחו את השייכות באופן תחרותי, בכך שיהיו טובים יותר מאחרים".
הקשר לקונפליקט הישראלי-פלסטיני מצוי לטענת סוואן בצד האפל של אותה תודעה פרפקציוניסטית.
"אם האגו משוכנע שהוא צריך להיות הכי טוב במשהו ולהשיג הצלחה בכל מחיר, בכל פעם שהוא יתבקש לעמוד על טעותו הוא עלול להגיב באלימות. הוא יגן על עמדתו בחירוף נפש, העיקר שלא יחוש בעמדת נחיתות. בשביל לפתור קונפליקט כל צד חייב להסכים לראות את האחר כאילו הוא חלק ממנו. הוא יידרש לוותר על העמדה הצודקת שלו כתנאי היחידי לקבל מענה לצרכיו".
פורסם במגזין ״חיים אחרים״, גיליון ינואר 2019
צילום תמונה ראשית: Cassio Habib
