לעתים אנחנו נכנסים לקשרים זוגיים עם הנחות יסוד מכשילות, שמקשות עלינו לייצר זוגיות מיטיבה לאורך זמן. אחת מההנחות האלה קובעת שבן הזוג צריך להשלים אותנו, ציפייה שבדרך כלל מביאה לאכזבה. המדור השמיני עוסק בכמה מהתפיסות המוטעות במערכות יחסים ובשינוי הפנימי המומלץ למי שרוצה לגבש עמדה מאוזנת יותר
התמכרות לריגושים היא תופעה המתארת מרדף מתמיד אחר חוויות מסעירות. בעידן הנוכחי סף הריגוש עולה לא רק אצל מכורי האדרנלין. אחד הכשלים שאנחנו מתמודדים עמם בהקשר הזה הוא ציפייה מבן הזוג שירגש אותנו וימלא את בור הריקנות, שבו איננו מוכנים להתבונן.
סף הריגוש
אנחנו חיים בחברה מהירה, מגוונת וחסרת סבלנות. אנחנו שואפים להישגים וכובשים יעדים בדרך לפסגה. הטכנולוגיה החדישה מאפשרת לנו להיות בכמה מקומות בו בזמן ומייצרת גירויים בלתי פוסקים – בלחיצת כפתור אפשר לעבור למציאות אחרת, מעניינת יותר.
עם זאת, ככל שיש לנו יותר הסחות דעת, כך אנו נוטים להשתעמם מהר יותר, ולהתנהלות הזאת יש השלכות דרמטיות על מערכות יחסים. כיום, יותר מבעבר, השגרה מאיימת על קיום הקשר, שכן יש לנו פחות ופחות מקום לרגעים "מתים" שעולים מול עצמנו ומול בני הזוג, ואנחנו מצפים מבני הזוג שירגשו אותנו.
כך אנו עוברים מבן זוג אחד לאחר בתקווה למצוא את האחד שיסחף אותנו. באופן אירוני, השאיפה להעלות את מד הריגוש במערכות יחסים הופכת אותנו לרגישים פחות, לסגורים ואף לאדישים. היכולת ליהנות מהרגעים הקטנים בחיים הולכת ומתמעטת, ואת מקומה תופסת תחושת חוסר סיפוק כרונית. דבר אינו מרגש אותנו עוד, וכמו מכורים, כל עוד לא נקבל את המנה, לא נרגיש מסופקים.
הרבה טיפים נכתבו על שבירת שגרה ועל חידוש התשוקה בזוגיות, כולם טובים ונכונים. ואולם, כדי לעקור את הכשל מהשורש חשוב להבין שאת הריגוש שאיננו מצליחים לייצר בתוך עצמנו – לא נצליח למצוא גם בבני הזוג.
ההתאהבות מושכת אותנו לאחר, אבל ההיקשרות אליו מתקיימת ברבדים פנימיים ואטיים יותר. שם מתפתחים גם האינטימיות והרצון למחויבות. אם נסכים להתמסר לתהליך נגלה שגם התשוקה הולכת ומעמיקה למקומות חדשים.
החצי השני
המונח "החצי השני" שגור למדי בהקשר של חיפוש אחר בן זוג. אמנם יש בו תמימות במובן הרומנטי, אבל במובן הפסיכולוגי הוא עלול להיות בעייתי. התפיסה של בני זוג כשני חצאים המשלימים זה את זה מרמזת שיש בתוכנו חלל מסוים שרק הצד השני יכול למלא. אחד הביטויים של השקפה זו היא בניית מערכת סימביוטית שאין בה כמעט מקום להתפתחות אינדיבידואלית.
פעמים רבות אחד מבני הזוג מרגיש צורך להתמזג באופן טוטלי עם בן הזוג השני אגב ביטול המרחב האישי לטובת המרחב הזוגי. מדובר בצורך רגשי חזק שהוא סוחב מילדותו, אז אחד ההורים לא סיפק את החיבור הסימביוטי שלו היה זקוק בגילים המשמעותיים. את תחושת "הרעב" הילד שבו מעתיק למערכות יחסים בבגרות.
הציפייה היא שבן הזוג ימלא את תפקידו של ההורה האבוד ויפצה על חוויות הילדות החסרות. ציפייה זו, גם אם היא מתממשת בתחילת הקשר, תפגע בזוגיות בשלבים מתקדמים יותר. בן הזוג, שהבטיח לשמש כתחליף הורי שלא במודע, מגלה במוקדם או במאוחר שנהפך לאסיר בזוגיות המחויב לספק את צורכי הפרטנר שלו. גילוי זה יבוא בדרך כלל לאחר לא מעט ניסיונות מניפולטיביים של בן הזוג להשאירו קרוב אליו, כגון ביטויי קנאה או חוסר אונים שמעורר אצל בן הזוג תחושות אשמה.
בן הזוג הסימביוטי תמיד ירגיש שמה שהוא מקבל אינו מספיק, מכיוון שרק הוא בעצמו מסוגל להשיב את חלקיו האבודים. לשם כך עליו לעבור תהליך ריפוי, הכולל קבלה והזנת החסך שמלווה אותו. זוגיות מיטיבה אפשרית כשכל אחד מבני הזוג חש שהוא ישות שלמה – בניגוד למושלמת – עם עולם פנימי עשיר ומעניין משל עצמה. פגישה של שניים ממקום מאוזן תיילד מעגל שלישי וחופף, שבו מתקיים חיבור מפתיע ומפתח.
מבחן המציאות
כל מי שגדל בתרבות המערבית הושפע לבטח מהתפיסה הרומנטית של זיווג קוסמי שמנצח את כל מכשולי החיים. הסרטים ההוליוודיים משכנעים אותנו שמשתלם להמתין "לאחד"; לאביר על הסוס הלבן שיחטוף אותנו אל עבר השקיעה או לנסיכה הקסומה שתופיע ותכבוש את לבנו. בפועל, איננו שומעים כינורות בכייניים במהלך הדייט שמסמנים לנו שמצאנו את בחיר לבנו. לא פעם תהליך ההיכרות מעלה התלבטות, בלבול ופחד, ולעתים, אם אנחנו בני מזל, גם פרפרי בטן.
הפנטזיה סוחפת ומרגשת אבל היא לא נועדה להתממש. אם נבחן את תפקידה החבוי נגלה כי היא משמשת כמנגנון הגנה מפני אכזבות וכישלונות וכי הטקטיקה העיקרית שלה היא הימנעות מהיקשרות לאחר. אשליה לעולם לא תוכל לפגוע בנו; המציאות, לעומת זאת, קשה ובלתי צפויה.
הפנטזיונר כה חושש מהרגישות של עצמו ומהמקומות שאליהם היא עלולה להוביל אותו, ולכן הוא מעדיף להמשיך לחלום בהקיץ. אין שום דבר רע בחלימה כשלעצמה, אבל יש לשים לב מתי היא באה על חשבון יצירת קשרים משמעותיים.
אדם השוקע עמוק מדי בעולם הדמיונות אינו נהפך לרומנטיקן חסר תקנה, להפך, הוא נהפך לבררן בבחירת בני זוג וכך נמנע מאינטימיות עמם. כל בן זוג פוטנציאלי שהוא פוגש הופך לחיץ בינו למיועד, ולכן הוא מעדיף לדחותו פן יחמיץ את הזדמנות חייו האורבת מעבר לפינה.
על ידי חשיפת פגמי האחר הוא למעשה נמנע מלחשוף את הפגמים הקיימים בו. בתוך תוכו הוא משתוקק לבוא האחד שיכיר בפגמים האלה ויחבק אותם, וכך ימיס את חומת לבו. כדי שזה יקרה הוא מוכרח ללמוד לחבק גם את הפגמים של האחר.
הפעולה המומלצת ביותר במקרה הזה היא לקפוץ למים, להתנסות, לחוות, להיות קלילים עם עצמנו ועם בחירותינו, להשתדל להיות ברגע ולהתאהב במה שקיים אל מול עינינו. נקיטת עמדה לא שיפוטית כלפי הזדמנויות ואנשים מאפשרת לחיים להפתיע במקומות הכי פחות צפויים.
אחריות אישית
אחת ההנחות החשובות ביותר בזוגיות היא שכל אחד מבני הזוג אחראי להתפתחות של עצמו. אחריות זו כוללת תשומת לב למצוקות האישיות העולות בקשר ובירורן בהתאם. אם אחד מבני הזוג חש קנאה בלתי נשלטת, למשל, מומלץ שיבדוק מה מעורר אותה. אם יתברר, לאחר שיחה גלויה עם בן הזוג, שאין כל סיבה ממשית לתחושות האלה, יהיה נכון מצדו ללכת לקבל עזרה מקצועית כלשהי. הדרך השגויה לגשת לאתגר היא לנסות להגביל את בן הזוג, להאזין לשיחותיו ולחטט לו בטלפון או בפרופיל הפייסבוק.
זוהי דוגמה אחת מני רבות לאופן שבו אנחנו יכולים להשליך מצוקה נפשית על בן הזוג בתקווה שיגאל אותנו ממנה. כך מבלי משים, התלות בבן הזוג עלולה להיהפך לרשימת דרישות ותנאים. אנחנו מבקשים שיספק לנו אהבה, ביטחון כלכלי ורגשי, הבנה ותמיכה ושיקרא אותנו ללא מילים, וכשאחד מהצרכים האלה אינו מסופק אנו מרגישים מרומים.
עם הזמן מתבהר כי תלות מסוג זה נובעת מאותו חלל בתוכנו שאיננו מצליחים למלא בעצמנו. עלינו לקבל החלטה אמיצה לא להזדקק לבן הזוג כדי להרגיש שלמים. כך נצליח למגנט בני זוג התואמים לתדר העצמאי שאליו אנו שואפים, ויחד נוכל ליצור מרחב חדש שלא היה קיים לפני כן. מחויבות הדדית נולדת בחקירה של אותו מרחב מופלא, על כל היתרונות והחסרונות שבו, אגב שמירה על גבולות שפויים של כל צד בקשר. מרחב אישי תקין הוא משתנה משמעותי בזוגיות, והוא אפשרי רק כששני הצדדים מנהלים חיים מלאים ומספקים מחוץ למסגרת הזוגית. התנהלות מאוזנת במערכות יחסים היא חלק מבחירה מודעת.
מכיוון שבתי הספר אינם מלמדים, נכון להיום, את תורת היחסים ואת הכישורים הנדרשים כדי להיות עם האחר באינטימיות, עלינו להכשיר את עצמנו למשימה. ההכשרה כוללת ניסוי וטעייה והבעת נכונות לדייק את עצמנו בתהליך הבלתי פוסק.
תיאוריות על זוגיות מעולמות הפסיכולוגיה והרוח עוזרות מאוד, בהנחה שאנחנו מיישמים אותן הלכה למעשה ובוררים מתוכן מה נכון לנו ומה פחות. מה שנותר לאחר החיפוש והבדיקות הוא לשחרר שליטה עד כמה שאפשר. כך מתגלה הידע היקר מכול.
פורסם במגזין ״חיים אחרים״, גיליון מאי 2017.
