האשליה הגדולה ביותר ביחסים היא אשליית הנפרדות. כל אחד מבני הזוג עסוק בעולמו הפנימי, ואם נוצר קונפליקט הרי זו אשמתו של צד אחד בלבד. אני מאמין שאם נכיר בזוגיות כיישות שלישית ועצמאית נבין גם את עומק החיבור בינינו לאחר. מכאן שנוכל לגשת לפתרון מצוקות וקשיים ממקום מכיל וחיובי יותר, נביט על היחסים בפרספרטיבה גבוהה יותר מזו שהורגלנו אליה.

האבולוציה האנושית טרם מצאה דרך מתוחכמת יותר לצאת מהאני האישי מאשר מערכת יחסים זוגית עם כל הפירות שהיא מביאה איתה. ההתמרה טמונה ביציאה מהרצון לעצמי אל עבר הרצון לביחד. ההתפתחות האישית של כל אחד מבני הזוג מופנית אל הקשר שמהווה מעין תחנת זינוק רוחנית. כאשר אחד מבני הזוג ״תוקע״ מקל בגלגלי הקשר הקשר פשוט יתקע. במילים אחרות, כאשר ההתפתחות האישית של אחד מבני הזוג נעצרת הקשר כולו יעמוד מלכת. מכאן שלכל אחד מבני זוג ישנה אחריות גדולה והיא להמשיך ולצמוח כאינדיבידואל על מנת שהזוגיות תמשיך לצמוח גם כן.

כל התאהבות הופכת למשבר

השלב הראשון בקשר מייצג את התקופה בה אנו מתאהבים בעצמנו מחדש בזכות בן/בת הזוג, חווים אופוריה ותשוקה רעננה לחיים. אז מגיעה הקריסה וכל השדים מהילדות הפצועה שלנו צפים על פני השטח בדמות בן הזוג. איך ייתכן כי אדם שייצג את כל הטוב בעולם מייצג כעת את כל ״הרע״? למעשה שורש המשבר טמון בציפיות מבן הזוג שייקח את תפקיד ההורה ויתקן כל חוויות הילדות הלא ממומשות שלנו. כאשר הציפיות הללו אינן מקבלות מענה פצע הילדות נפתח מחדש.

עלינו להיות אמיצים לצלול לתהליך הריפוי שמתחולל כתוצאה מהמשבר, להשתוקק להרפא ולשאוף לכך בכל מחיר. נצליח במשימה רק במידה וישנה הסכמה לתמוך בתהליך הטרנספורמציה אחד של השני. הריפוי כאמור אינו לטובתנו האישית בלבד כי אם לטובת הקשר (שהוא חלק מאיתנו). לשם כך עלינו למשוך את תשומת הלב מבפנים החוצה ולראות בבן הזוג את הילד הקטן שמבקש התייחסות.

העצמי שלנו משתכלל משום שהוא מפסיק להיות למען עצמו. אנו שואבים כוחות ממקורות לא ידועים (כאלה שאינם זמינים כשאנו רוצים משהו לעצמנו בלבד) על מנת ״להאכיל״ את היישות השלישית, והיא כאמור רעבה ואינה יודעת שובע. מכאן ניתן להבין מדוע אנשים רבים מעדיפים להישאר לבד – כשאין עוד פה להאכיל האנרגיה האישית נשמרת כביכול. יחד עם זאת, היא אינה מתרחבת מעבר לגבולותיה, משום שרק ביחסים הגבולות נפרצים והחומות נופלות.

מלבד לביחד

קל יותר לדבר על התאהבות, לקרוא סטטוסים מאוהבים בפייסבוק ולראות סרטים רומנטיים. פחות נעים לדבר על הקושי שבמעבר מלבד לביחד. אנשים רבים התרגלו והטמיעו את הלבדות שלהם באופן כה עמוק, שהיציאה או יותר נכון הכניסה לקשר נראית כמעט כבלתי אפשרית. זה מרגיש כאילו קורעים אותם מעולמם הפרטי שבו אם לא הכל טוב – לפחות מוכר ובטוח, וזורקים אותם ישר למים העמוקים.

בתוכם הם עלולים להרגיש כמו ׳קורבנות של אהבה׳, מחכים לגלגל הצלה שמגיע בדרך כלל כשהקשר מסתיים. תחושה קשה זו מלווה לא פעם בבושה ובתחושה שמא יש משהו פגום בתוכם, נשאלת השאלה – ״ מדוע אני לא מסוגל לאהוב״?

המעבר בין הלבד לביחד דומה לכל מהלך של התרגלות ואימון בחיים. תחילה זה עלול להרגיש לא טבעי ובהדרגה הופך לטבע שני. היזכרו בכל הפעמים בהם אמרתם לעצמכם שאין סיכוי שתעשו דבר כזה או אחר. זה נראה כאילו רק אתמול רצתם קילומטר אחד מיוזע ומתנשף, ואילו היום אתם רק מחכים לערב (או לבוקר) לצאת לריצת ה- 10 ק״מ שלכם. זוגיות היא אימון נפשי יום יומי, אם צלחתם יום שבו אהבתם טפחו לעצמכם על השכם. אם נאהבתם הרווחתם כפליים.