על עולם ההיכרויות- אכזבות, ציפיות ופחדים.
איך יוצאים מהלופ??
אני שומע הרבה נשים מתלוננות על הגברים של ״היום״, על איך שהם אוהבים לקשקש בלי הרבה כיסוי מאחורי המילים. אין מעשים. אין התחייבות. אבל באותה הנשימה, כשאני מנסה לברר מה קורה כשגבר מביע רצון ישיר, או מנסה לקדם את ה״אוננות הוירטואלית״ לכדי שיחה/מפגש – לא פעם אני מגלה שהן נסוגות בטענה שהוא לוחץ מדי, רוצה מדי, וזה כמובן לא סקסי.
אני שומע הרבה גברים מתלוננים על הנשים של ״היום״, שמחפשות את ״האחד״ ועד כמה קשה לעמוד ברף הציפיות. כתבת ׳הי׳ במקום ׳כתום זה הצבע שלך׳ וכבר איבדת אותה לבא בתור. ומגיע הבא בתור שכותב את כל המילים ׳הנכונות׳ אבל הוא רוצה רק סקס, הוא לא רציני – והיא כאמור מחפשת קשר רציני בלבד. והלופ חוזר חלילה.
זה מביא אותי למסקנה המתבקשת: כולנו מחפשים חברה, אוזן קשבת, עניין ויותר מכל – ריגוש. אמנם נראה שהרצון להרגיע את חרדת הבדידות גדול יותר מהרצון לתת צ׳אנס להיכרות אמיתית. אנחנו מכורים ללבדות שלנו. נוח ונעים לנו שם, ההיפך ממאיים. אבל ככל שעובר הזמן הנוחות הופכת לנכות. מה שאינו נמצא בתנועה מת, ובמוות – אין פחדים.
****
אז עדיף למות ולא להיפגש עם הפחדים. כי מה יקרה? הרע מכל. מהו? כל אחד והסנריו שלו;
נטישה, היחשפות, פרידה, תלותיות, דחייה, משברים, בגידות, מחנק והרשימה ממשיכה.
זו הנקודה שבה צריך להחליט החלטה – לחיות עם הסיכון להיפגע או להמשיך לצעוד בקו החיים הישר.
****
לנהל מערכת יחסים דומה לכל אימון פיזי כזה או אחר.
בהתחלה אתה דוחה ודוחה. אז מתחיל ומתלהב לנוכח הגילוי שזה אפשרי, אולי אפילו כיף.
אז עובר זמן וזה מתחיל קצת לשעמם ואתה מתחיל לזייף, חותך פה מבריז שם.
בסוף נוטש לגמרי. מתבאס על עצמך וממשיך הלאה.
הרגע הזה שלפני הנטישה הוא הרגע לקחת פאוזה, להתבונן, לנשום.
שם הכי קשה לנו.
****
אבל בואו נחזור כמה צעדים אחורה – יצאנו לדייט. הסכמנו לצאת מהמסך ולפגוש אדם חי ונושם.
יש סיכוי להתאהב בו הערב? אפילו לכמה רגעים?
נוכל לגרום לה להרגיש הכי יפה וסקסית?
נצליח להקשיב למה שהיא אומרת בלי לחשוב מה אנחנו רוצים לקחת ממנה?
אולי כן אולי לא.
****
חשוב שננסה. מה שיקרה אח״כ לא רלוונטי כמו הניסיון שלנו להעביר ערב אינטימי עם אדם זר.
כי תכל׳ס זה לא תמיד בא בקלות. יש אנשים שזה ממש מורכב עבורם. לעומתם, יש אנשים שזה הדבר הכי טבעי בעולם עבורם. מה שבטוח זה שכולם מחפשים אהבה. אם נצליח להתמיר במעט את הצורך לקבל ברצון לתת, יהיה קל יותר להתאהב אחד בשנייה.
מה יקרה אז?
נתאהב, נפגע, נשחרר, נתאהב שוב, נתאכזב, העיקר שנהיה בתנועה, העיקר שנחיה!
