אז הגענו למסקנה שאנחנו צריכים שינוי, שהמצב הקיים כבר בלתי נסבל, שחייבים להקשיב לקול הפנימי שהושתק כל כך הרבה זמן. אולם המציאות לא משתנה רק בגלל שהגענו למסקנה. ובכל זאת, משהו כן משתנה, הוא עדין מאוד וקשה לעיתים להבחין בו, אבל הוא מבעבע בתוכנו ומחכה לשעת כושר לפקוע.
״כל השינויים, גם אלה שנכספנו להם ביותר יש להם עצבת, כי אנו עוזבים מאחורינו חלק מעצמנו. עלינו למות בחיינו הנוכחיים כדי להיכנס לחיים אחרים.״ (אנטול פרנס)
הפער בין איפה שאנחנו לאיפה שאנחנו רוצים להיות נראה עצום. כל צעד קטן לצמצומו נראה חסר משמעות. ברגעים האלה חשוב לזכור שהטרנספורמציה מתחילה בהתעוררות וממשיכה בצעדי התינוק שנעשה לקראת שיפור המצב. לפעמים אין ברירה אלא להתחיל בצעדי ענק (למעשה גם להם עשינו הכנות, לא תמיד מודעות) כמו להיפרד מבן/בת זוג, להתפטר מעבודה, לעזוב עיר וכו׳. אז נגייס את כל הכוחות על מנת לצלוח את המעברים הדרמטיים.
התהליך לא פחות מאתגר כשלא יודעים איזה שינוי לעשות, כשאין העדפה לשום כיוון, ובנתיים הרצפה רועדת מתחת רגלינו. במקרה הזה חוזרים לבסיס, לדברים שעושים לנו טוב, לחברים שמזכירים לנו את הכוחות שלנו ושהכל יהיה בסדר. כי הכל יהיה בסדר.
הגלים הרגשיים ששוטפים אותנו הם חלק מהתהליך. לפעמים בא צונאמי ומכסה את הכל. נוצרת הרגשה של חוסר אונים אל מול הגל וכל שנותר לעשות הוא להרפות ולטבוע. משם המערבולת תזרוק אותנו חזרה ליבשה, וחוזר חלילה. עד שיגיע האיזון שוב, ואיתו מציאות חדשה לחלוטין. כשהנשימה חוזרת לסדרה והאופק מתבהר אפשר להתחיל מחדש.
