לרוב שמישהו מעלה בפיו את המילה ׳זימון׳ או את המשפט ׳קיבלתי סימן מהיקום׳ יש לי נטייה בלתי נשלטת לעקם את הפרצוף. הסיבה לתגובה זו אינה ציניות בהכרח אלא קול ההיגיון שעולה בי, ׳הבוגר האחראי׳ שרוצה להשמיע את קולו ולהגיד לאחר: ׳בן אדם, קח אחריות על החיים׳. פעמים רבות זהו קול שראוי להשמיע אותו, במיוחד עם אותו אדם בורח מנוכחות ולקיחת אחריות בחייו, יושב בבית ומחכה לסימנים nשיזיזו אותו מהספה.

אמנם בתקופה האחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר מוותר על קול ההגיון הזה, הקול הבוגר (הוא לא באמת בוגר אלא מבוגר) והסקפטי לגבי האפשרות שניסים אכן קורים. אבל מהו נס?

נס בעיני הוא היכולת האנושית המופלאה ליצור יש מאין. האין הוא רק אשליה כמובן משום שהכל כבר קיים בנו, אמנם כאשר הנס מופיע ישנה הרגשה סוחפת שהשינוי אכן בא מאין. זה מזכיר לי גם את המשפט: ׳ישועה כהרף עין׳ (או במקרה הזה ׳כהרף אין׳), אחד ממשפטי החוכמה האהובים עלי.

נס הוא הדלת הזו שנפתחת בנו ומסכימה לתת לדברים לחלחל ולשנות אותנו ברמת ה-D.N.A. אותו קוד שהיינו בטוחים שלעולם ישאר כפי שהוא, שהרי זהו מהותו של D.N.A. הקסם מחד, והתסכול מאידך הוא שאין לדעת מתי דלת זו תפתח. התפקיד שלנו הוא רק לכוון לשם ולנסות, עד כמה שניתן, להיות פתוחים להשפעה חיצונית או פנימית, תוך מתן כבוד לקצב האישי שלנו ולתהליך. ההנאה מהתהליך עצמו, למרות הקושי שעלול לעלות, היא זו שמקרבת אותנו לשינוי המיוחל.

השינוי שאנו מחפשים לא יופיע כהר געש מתפוצץ או זיקוקי דינור מרהיבים. לעיתים הוא אכן דרמטי, לטוב או לרע, אבל לרוב הוא כה עדין שאנו עלולים לפספסו. דמיינו את הנפש כמבנה של מולקולות הנשזרות אחת בשנייה בשתי וערב מופלא. תזוזה של מולקולה אחת משנה את המבנה כולו, מה שנקרא ׳אפקט הפרפר׳. תנועה עדינה של התרחבות ופתיחות יכולה לעורר גל של שינויים חיוביים בחיינו. התנסות אחת אמיצה היא לעיתים כל מה שדרוש להגיע למקום הנעים שאנו מדמיינים בעיני רוחנו.

לפעמים דייט אחד מספיק בשביל להאמין שהזוגיות האידיאלית קרובה יותר מתמיד, גם אם בסוף הדייט הבנו שזה לא זה. משהו בנו נפתח ונרגע. גם אם יהיו עוד 100 דייטים מעתה והלאה, בהרגשה שלנו -הבן זוג הנבחר יהיה אחד מהם. אז שווה לצאת ל-100 דייטים או לא? בעיני זו הגישה שנכון להתנהל מתוכה בכל תחום בחיים אך לא פעם אני מוצא אותה מאתגרת ביותר.

התחלתי בכלל עם סימנים והגעתי לניסים מפני שהם קשורים אחד לשני בקשר אמיץ! מגיע לנו לבקש סימנים שאנו אכן בכיוון הנכון. הסימן יכול להיות הרגשה או משהו מוחשי ופיזי. המצפן שלנו תמיד מכוון אותנו אל עבר המציאות שאנו חושקים בה. שימת לב לסימנים בדרך עוזרת לנו להפתח לאמונה שאכן משהו גדול מנחה את דרכנו אל עבר הזוגיות הנכונה, העבודה המתאימה, האיזון גופנפש המדויק לנו וכן הלאה. כמובן שהמטרה אינה רכישת אובססיה חדשה של לראות סימן בכל דבר 🙂 אלא לדייק את הדרך וההרגשה בשגרת חיינו.

אז קחו לכם משימה או הרגשה שהייתם שמחים לקבל עליה סימן ופשוט בקשו אותו… ואז הרפו מכך. תראו מה יקרה.