כל יצור שואף, ביודעין או לא, להתחבר לתנועה שבטבע; לשינויים המתמידים לצד האיטיות הבלתי נראית של עולם הצומח והדומם. חיות הבר אינן מתאמצות להבין את הטבע מאחר והן חלק בלתי נפרד ממנו – נושמות ומודעות לתנועתו כל רגע מקיומן. הן לא שואלות את עצמן ״מי אני?״ ,תפקידן ברור להן באופן אינסטנקטיבי מרגע לידתן, כמו גם רצונן לשרוד בעולם היררכי של טורפים ונטרפים.
במובנים רבים אני חושב שהאדם דומה לחיה, גם הוא מבקש לשרוד בעולם קפיטליסטי המושתת על מעמדות. אמנם בניגוד אליה הוא מחפש משמעות, שואל שאלות ומטיל לא פעם ספק באשר לתפקידו בעולם. יש שיגידו שכאן טמון השורש לסבל האנושי, על כן לא מעט תורות זן ומורים רוחניים מלמדים טכניקות כיצד להיות נוכחים ברגע ולהתבונן במחשבות מבלי להגיב אליהן. אסכולות אחרות מעודדות חשיבה פילוסופית וחקירה רוחנית, החותרות להבנה מעמיקה של טבע האדם וייעודו הייחודי בעולם. מכאן שהן מאבחנות את החוסר משמעות קיומית כמקור לסבלו של האדם.
אם כן, איזו דרך נכונה יותר? התבוננות או חקירה?
האם עלינו להתבונן במועקה שעולה או שמא לשאול את עצמנו שאלות נוקבות כגון: ״מדוע אני חש בחוסר משמעות?״או ״מה חסר לי בחיי״? כמובן שיש אמת בשתי הגישות הללו. בעיני השילוב ביניהן הוא הנתיב המאוזן ביותר להתפתחות אישית. ככל שאנו מודעים לרצון שלנו להתפתחות, כך קל לנו יותר לצעוד בנתיב שהוא מנחיל עבורנו.
תענוג מול משמעות
לטעמי, הקונפליקט הראשוני ביותר המתקיים בתוכנו הוא זה בין הנשמה לגוף-נפש. הגופנפש שואף לתענוג (פרויד) בעוד הנשמה שואפת למשמעות (ויקטור פראנקל). קל לנו להישאב לשגרה ולברוח דרך צפייה בטלוויזיה, שיטוט בפייסבוק, התעסקות באוכל וכו׳. אנו זקוקים לבריחות הללו כדי להשאר שפויים, אך במקביל רצוי לזהות מתי הן מרדדות את המשמעות אלינו אנו כמהים.
העידן הדיגיטלי מציע ים של מידע מכל הסוגים והגוונים בקצב מסחרר. נוצר מצב בו מידע הפך נגיש יותר ממגע אנושי, מה שמגביר באופן קריטי את חווית הניכור בין אדם לאדם, בעיקר בערים הגדולות איפה שחיי קהילה אינם מפותחים דיים. מתוך המצוקה ואיבוד המשמעות בחיים המודרניים נולדו אידיאולוגיות ותורות המנסות להתוות את הדרך למימוש חיי אושר.
חלקן מתרכזות בנושא התזונתי בעוד אחרות נוגעות בענייני הלב והרוח. *הדת אשר שלטה בעולם ביד רמה עד כה הוחלפה בגישות רוחניות שמטרתן להעניק משמעות למחפש. עושה רושם כי הצורך הכמהי של האדם במציאת משמעות מחוץ לעצמו לא השתנה במהותו כי אם בצורתו, ובא לידי ביטוי באחיזה, קנאית לעיתים, ברעיון או בתורה כזו או אחרת דרכם הוא חווה את עולמו. במקביל מקוננת הידיעה הקולקטיבית כי הגיעה השעה של כל אדם לגלות את מעיין המשמעות מתגבר בתוכו פנימה.
טרנספורמציות של היום יום
משמעות אינה נגזרת בהכרח של דבר מה גרנדיוזי, הארה או אירוע מכונן כזה או אחר. היא אינה תלויה בנסיבות החיצוניות של החיים לבדן, אלא מופקת מעצמיותו של האדם כל רגע ורגע. אני אוהב להשוות התפתחות אישית לאימון במכון כושר; הנפש זקוקה לאמן את שרירי המשמעות שלה ללא הרף, על מנת לצאת מאזור הנוחות ולחבור לאחותה הגדולה – הנשמה.
דווקא הרגעים בהם אנו חווים שעמום, תסכול או חרדה, אלה רגעים המזמינים אותנו לטרנספורמציה, קטנה ככל שתהיה, ביחס למצב בו אנו נמצאים. איני מאמין בהארה חד פעמית, אלא בריבוי הארות לאורך שגרת יומינו. רגע שבו הצלחנו להרפות מהרגל בריחה אוטומטי, הינו רגע המגלם בתוכו הארה. אחריו יבואו, עקב בצד אגודל, רגעים דומים נוספים. כל אחד מהם בנפרד וכולם כמכלול יוצרים משמעות.
זוהי אותה תחושה שמרגישים לאחר שמסיימים לראשונה ריצה של 5 ק״מ. ההתרגשות מפירות האימון נותנת לנו דלק להמשיך עוד קצת, ולגלות כי כבר הגענו, בלי הרבה מאמץ, למקצה של ה- 10 ק״מ וכן הלאה. את תוצאות הריצה ניתן למדידה בקלות: מסכמים את זמן הריצה כנגד המרחק. את הישגי הנפש לעומת זאת, ניתן למדוד רק על פי קריטריונים אמורפיים, אולם לא פחות מוחשיים: הרגשה טובה, סיפוק, נחת ושמחה.
השלם אינו גדול מסך חלקיו
בסופו של יום, הרגעים הקטנים חוברים אחד לשני כמחרוזת פנינים ונותנים לנו את טעם החיים. כל שעלינו לעשות הוא לחפש את הרגעים הללו ולשים אותם תחת זכוכית מגדלת. את המשמעות אנו יוצקים לצורה – בלעדי הפרשנות שלנו כל צורה תהיה ריקה מתוכן. בהתאם לצורת חשיבה זו נסכים כי דרכי חיים כאלה ואחרות מספקות לנו קרקע לצמיחה ואינן מהוות אמת אבסולוטית. זוהי האחריות שלנו לצקת את המשמעות לחיינו, ולזכור כי הכל נמצא בתנועה, כל הזמן. גם אם אין אנו רואים זאת.
* חשוב לציין כי מרבית האנשים בעולם נותרו בעידן הקודם – עידן הדגים, המתאפיין בשליטה של הדת האורתודוכסית בעולם. לעומת זאת, העידן החדש – עידן הדלי, מדבר על שחרור ממגבלות ואיסורים ועל חיבור של כל אדם לאמת האינדיבידואלית שלו. מחד מדובר באיבוד המסגרות החיצוניות שנתנו ביטחון ומשמעות לאדם. מאידך, ישנו דחף ליצור צורת חיים חדשה ואלטרנטיבית – קהילה עם מטרה משותפת בה כל אדם חופשי לבטא את אמונותיו ורעיונותיו. המעבר בין העידנים יוצר בלבול, ערבוב בין אנרגיות – רצון להתקדם ולהשתנות לצד היאחזות בדרכי העולם הישן.
