האם בקשות ו׳זימונים׳ עובדים? או האם אנו האחראים הבלעדיים לגורלנו? האם ישנו כוח נסתר שמכוון את התנועה? לא פעם אנו משתוקקים לקבל דבר מה ועושים את כל הפעולות ״הנכונות״ לטובת המטרה: רושמים את הבקשה ביומן, מתפללים מדי יום, משוחחים על כך עם חברים וכן הלאה. אולם חרף כל הניסיונות והמאמצים הנס אינו מתרחש בחיינו, מה שמביא לתסכול ולאכזבה גדולים. אז אנו עלולים למצוא את עצמנו מאשימים את הסביבה במר גורלנו, בין אם זה החבר, בן/בת הזוג או ״היקום״ בכבודו ובעצמו. מדוע, אם כן, הרצון שלנו אינו מתגשם?
היקום הוא פילנטרופ
אני רואה את היקום כמו פילנטרופ עסוק, דוד עשיר מארה״ב שישמח לתת לנו הלוואה נדיבה למטרה טובה – כל עוד נצליח לשכנעו כי אכן מדובר בהשקעה כלכלית נבונה. מצד שני, היקום יכול להכילנו כאם רחומה וחנונה המחבקת בעת הצורך ואף בוכה עימנו, אמנם אין בידה פתרון ממשי למצוקתנו. כל שביכולתה לתת הוא אהבה ונחמה (פעמים רבות זה כל מה שאנו צריכים). לא חשוב באיזו דמות נבחר בין השניים, בסופו של יום, הבחירה מצויה בידנו לפעול למען מציאת הפתרון.
מצאתי שבקשת מתנות מהיקום חייבת לבוא בד בבד עם אינרציה של עשייה חיובית המלווה בתחושת מסוגלות. דמיינו ילד שמבקש לרכב לראשונה על אופניים ללא גלגלי עזר. הניסיון לשכנע אותו לעלות עליהם, בעוד הוא צופה בהם מהצד בחוסר אונים, קשה ולעיתים אף בלתי אפשרי. מאידך, אם הוא כבר ישוב על האופניים יהיה קל יותר לתת לו דחיפה, כאשר הוא בוטח במבוגר האחראי שירכך את המכה במידה וייפול. אב מיטיב לעולם לא ידחוף את ילדו להתמודד עם פחדיו בטרם עת, כי אם יפתח בו את הביטחון לזהות את הזמן המדויק עבורו לקפוץ למים.
החופש לבחור
אפשרות הבחירה היא זו שהופכת אותנו ליצורים חופשיים ובלתי תלותיים. יש לנו בחירה כל רגע ורגע לשנות יחס כלפי המציאות ובכך להפוך אותה למיטיבה עבורנו. הבחירה עצמה הינה הכוח המניע של חיינו, בלעדיה אנו בובות על חוטים – זזים לכאן או לכאן – מושפעים מהסביבה ומרצונות אחרים. לאחר שהשתמשנו בזכות הבחירה נגלה כי כוח הבקשה כפול ומכופל, שכן הכוח האלוהי פועל באופן דומה – עצמאי ובלתי תלותי בנסיבות. הדרך המהירה ביותר להתמזג עם כוח זה היא לחקות אותו.
למשל: אנו חפצים בעבודה חדשה, מאתגרת ומתגלמת מזו הנוכחית. הבקשה מהיקום במקרה זה תהיה אפקטיבית בעשרות מונים יותר אם נתחיל בחיפוש ערני לטובת מציאת עבודת חלומותינו. הדבר עלול להשמע כאילו היקום מתנהל כאדם קטנוני, הפותח את פנקסו ומתחשבן איתנו על כל בקשה ובקשה. חישבו על זה כך: רק לאחר ששיתפנו את הדוד העשיר ביוזמתנו העסקית, הוא יידע כמה כסף דרוש לשם השגת המטרה ובאיזו מניה נכון לנו להשקיע. אם לא נהיה מדויקים בבקשתנו, הדוד עלול לתת פחות מדי או יותר מדי, מה שעלול להחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. ברם גם כאן מדובר בהתנסות, שתביא אותנו בסופו של דבר לדייק את בקשתנו. במידה ואין אנו מצליחים לצאת מתקיעות כזו או אחרת, וקשה לנו לראות את האור בקצה המנהרה – הבקשה המדויקת בעיני צריכה להיות: ״בבקשה עזור (או עזרו, כל אחד איך שנוח לו) לי למצוא את דלת היציאה, אני כבר אדאג ליתר״.
הסדר בכאוס
התובנה כי ישנו גורם גדול מאיתנו ה״דואג״ לסדר המופתי של התופעות, מוריד מאיתנו את האחריות והחרדה שמא אנו לא עושים מספיק. כאמור, לאחר שהשקענו במניה מסויימת אין זה בשליטתנו כמה כסף היא תניב לנו. כל שביכולתנו לעשות הוא לבחור לשים עליה את מיטב כספנו. במידה ולא תנסוק, כנראה שזה הזמן לבחור במניה חדשה, או לחלופין, לבצע שינויים בהשקעה הנוכחית. אין לנו יכולת לחזות את העתיד, וטוב שכך, אחרת יכולת הבחירה שלנו הייתה הולכת לאיבוד. מאידך, יש לנו יכולת לבחון את העבר ולהסיק מסקנות לגבי דרכי פעולה בהווה. מסיבה זו אני מאמין כי הרבה יותר מדויק למקד את הבקשה בהרגשה אותה אנו משתוקקים לחוות במקום הדבר החומרי עצמו העומד לנגד עינינו.
לדוגמא: במקום לנסח את בקשתכם באופן הבא: ״אני רוצה להתקבל לעבודה בתפקיד מנהל מוצר בחברת ״פתרונות שיווק בע״מ״ – תוכלו לנסחה כך: ״אני משתוקק להרגיש סיפוק בעבודתי, חשוב לי לחוות חופש פעולה במקום העבודה. הייתי רוצה שתהיה לי עבודה מאתגרת בסביבה נעימה ולא תחרותית. אנא עזור לי למגנט עבודה שכזו״.
כך אנו שמים את מבטחנו באינטליגנציה אלוהית שתהפוך את הבקשה למציאות נוכחת. יכול להיות שהעבודה שתגיע לא תעמוד בסטנדרטים ובציפיות שבנינו, אמנם היא תהיה התואמת ביותר למצבנו הרגשי. אותו כנ״ל לגבי כל תחום בחיים אותו אנו מבקשים לפתח בחיינו.
להיות כמו אלוהים
לסיכום, הייתי אומר שתפילה או בקשה נוטות להתגשם רק במידה ואנו מכוונים לתדר האלוהי בתוכנו. התדר האלוהי מתעורר תוך כדי פעולות המחזקות את עצמאותנו בעולם. תפילה בעתות של חוסר אונים רק תגדיל את תחושת החוסר אונים והתסכול. כאשר אנו מצויים עמוק בבור כל שנדרש מאיתנו הוא להושיט את היד מעלה על מנת שימשכו אותנו החוצה ממנו. ׳ישועה כהרף עין׳ היא למעשה תוצר של בחירות מדויקות והליכה בדרך הייעוד של חיינו.
המתנה הגדולה ביותר שאנו יכולים לקבל הוא להיות מי שאנחנו, על כל המשתמע מכך, ושוב – הדבר תלוי אך ורק בנו.
