אני מגלה בתוך הסשנים וגם מתוך חוויותי האישיות, שלעיתים קל יותר לתת לאחרים מאשר לעצמנו. קל לו לטיפוס הרגיש להירתם לעזרת אחרים, להתגייס בשעות משבר ולהיות בנוכחות מלאה, גם אם אין זה נוח עבורו. ואולם, כשאנו מדברים על הגשמה עצמית, יציאה לאור וחלוקת המתנות איתם הוא בא לעולם, עולה תחושה של תקיעות ומחנק.
יש לנו שקים בלתי נדלים של תובנות וניסיון, אנו ניחנים בזווית ראייה ייחודית, ובכל זאת – אנו בוחרים להצניע ולהסתיר. לא פעם אני אומר לאדם שעומד מולי במפגש: ״אם יש לך 100 ש״ח והייתי מבקש ממך 50 ש״ח היית נותן לי בלי לחשוב פעמיים, אבל אם הייתי מבקש את העזרה המקצועית שלך היית מתקמצן עלי״. המשפט הזה תמיד מעלה חיוך מובך על פניו.
קל לנו למדוד כסף, אבל קשה לנו למדוד ערך עצמי פנימי. אם היינו מעריכים את עצמנו כמשאב מדיד סביר שהיינו חשים עשירים כקורח. בתקופה של חוסר בהירות מקצועית, אני תמיד שואל: ״מה גורם לך סיפוק אמיתי? מה נותן לך תחושה של ערך מוסף״?
אם תשאלו את עצמכם את השאלה שוב ושוב בכנות, אני משוכנע למדי שתגלו כי רק כשאתם נותנים לאחר, אתם חשים רווחה אמיתית. נותנים מה? מעצמכם, בכל דרך טבעית עבורכם. אתם טובים בעיצוב? תנו לחבר עצה עיצובית לביתו. אתם מוכשרים בצילום? צלמו חברים והראו להם כמה הם יפים. יש לכם ידע במחשבים? עזרו לחבר לרכוש מחשב חדש… ואלה הן רק דוגמאות קטנות מאוד מהחיים.
אל תתקמצנו על עצמכם, כי אז אתם פשוט קמצנים, לא חשוב כיצד תהפכו את זה. נדיבות עצמית משמע לתת לאחר, כי רק שאנו נותנים אנו מגלים שיש לנו.
תמונה ראשית: נדב נדלר, ברלין.
