1. חוויה של אין/חוסר:
אם נבקש לממש מתוך תחושה של אין וחוסר, אז נרגיש שהרצון משתלט עלינו ולא מאפשר לנו לחיות ברווחה. המשמעות היא שאם לא נקבל את הדבר שאנחנו כל כך רוצים החיים שלנו יהיו לא ראויים בעינינו, המוטיבציה שלנו תרד ואיתה התשוקה שלנו לחיים ותחושת הערך העצמי.
אם נסכים לרגע שהעולם, הפנימי והחיצוני כאחד, מושתת ופועל על תדרים (רגש הוא תדר), אזי חוויה של לחץ וחוסר היא תדר מכווץ. חשבו לרגע מה קורה לכם בגוף שאתם בחרדה וכיווץ – קשה לנשום, המחשבות רצות בלופ שלילי ומימוש נראה רחוק מתמיד. אם נסכים להרפות, לשחרר שליטה ונבנה את האמונה שלנו, צעד אחד צעד, הדבר שאנחנו רוצים יתקרב אלינו בלי מאמץ. נחליף את התדר שלנו מסגור לפתוח ונאפשר למימוש לקרות.
2. פחדים
אם אנו פוחדים לקבל את הדבר שאנו מבקשים, הסבירות שהוא יגיע אלינו נמוכה עד אפסית. להפך, על פי החוק היקומי של ״דומה מושך דומה״, נמשוך אלינו את מימוש תסריט הפחד כדי שנוכל להתמודד ולהתגבר עליו. אחרי שהתגברנו עליו, גם במידת מה, אנחנו פתוחים לקבלה. אז יהיה קל יותר למשוך את הדבר שאנו רוצים באמת.
פעמים רבות הפחדים שלנו לא מודעים, מה שיוצר תסכול משום שאנו משוכנעים שאנחנו עושים הכול כדי למשוך את מושא הרצון, אבל למעשה אנחנו כמו דוחים את המימוש. אם לא נהיה מודעים לפחד, נוכל למצוא את עצמנו משליכים את התסכול שלנו על האחר, מאשימים אותו כשהוא לא עומד בציפייה למלא את החוסר שאנו חווים.
3. אמונה מגבילה
ההבדל בין אמונה מגבילה לפחד יכול להיות מזערי, ובכל זאת, כשמדברים על אמונה, מתכוונים לשורש עמוק יותר. פחד יכול להיות מאוד גלוי ומדובר. אמונה, לעומת זאת, היא ראשונית וסמויה. אמונות הן חוויות חיים שאספנו בגילאי הילדות (עד גיל 7) שהפכו להתנהלות יומיומית. חלק מהאמונות הללו תומכות בחזון שלנו ואילו אחרות מכשילות אותו.
כל חווית חיים קשה עד כדי טראומטית יצרה אמונה טוטלית שאוחזת באותו זיכרון של קושי כאמת אבסולוטית בלתי ניתנת לערעור. על מנת לפרום את האמונות הללו צריך לעבור תהליך של התבוננות וחקירה כדי להגיע לשורש, להבין אותו, להרגיש אותו ובהמשך להסכים לשחרר אותו.
אמונה שנצרבה בעבר סיימה למעשה את תפקידה וכיום כבר אינה רלוונטית, לפחות לא באותו האופן שבה שירתה אותנו כילדים חסרי הגנה. הריפוי והשחרור שלה מתאפשר במקומות בהם אנו מטפחים גמישות, מטילים בה ספק ומייצרים אמונה חדשה כדי להתקדם עם החזון שלנו.
3. תלות
חוויה שבה אנו מרגישים תלויים במימוש הרצון שלנו, אחרת לא נוכל להתקיים בשמחה ובסיפוק. תלות מרחיקה את מושא הרצון משום שהיא מייצרת הילה של דחייה. גם כאן כדאי לחקור את העבר ובעיקר את הקשר מול ההורים.
ילדים שלא חוו קשר מזין ורציף עם אחת מדמויות ההורים, יחפשו את הקשר הזה ביחסים עם הזולת, בדגש על בני זוג. נוצר תהליך של השלכה בה הם מבקשים באופן לא מודע מבני זוגם להיות ההורה המיטיב עבורם כפיצוי על הדמות ההורית שלא קיבלו בילדותם. אותה השלכה עלולה לקרות גם מול בוס בעבודה, קולגה או שותף עסקי.
החוויה היא שבלי האחר או ״הדבר״ (סיגריות למשל, או כל התמכרות אחרת באה מאותו שורש פגוע) אני לא יכול לשרוד, לכן אני תלוי בו באופן טוטלי שלא מאפשר לי לנשום בכוחות עצמי. על מנת לשחרר את התלות ולייצר קשר בריא עם הסביבה, אותו אדם נדרש לחקור את עולמו הפנימי ולעשות את הקשר בין עברו להתנהלות הנוכחית שלו שמחבלת במערכות היחסים שלו. כל חקירה תחזיר אותנו למערכת יחסים שלנו עם עצמנו; כשטוב לנו לבד, טוב לנו ביחד. וההפך הוא גם נכון: כשרע לנו לבד, רע לנו ביחד.
4. חוסר אמונה
אנחנו לא מאמינים שהדבר שאנחנו רוצים מגיע לנו ושאנו מודרכים לקראתו. האמונה שכן מובילה את האדם כאן היא שהוא עומד בכוחות עצמו ופועל לבד בעולם: ״אם אין אני לא מי לי״. גם אם ישיג תוצאות מרשימות ויגשים סעיפים רבים מהרשימה שלו, הוא ירגיש לחוץ וחרד שמא הכול יילקח ממנו. יהיה לו קשה להכיל חווית לחץ לאורך זמן מה שעלול להוביל להתמוטטות שמחכה מעבר לפינה.
בשביל להתחבר לחוויה של יש וזכות, עלינו להתחבר לכוחות הבריאה – הכול רשום ״למעלה״, והבחירה החופשית שלנו היא לגלות את מה שכבר נרשם עבורנו. יתרה מזאת, עלינו להאמין שמה שנרשם היא הרשימה הטובה והנכונה ביותר בשבילנו, היא זו שתוביל אותנו למצוא את אוצרות הנשמה שלנו, שם נמצא השפע האמיתי ולא בהישג חומרי כזה או אחר. אם נצליח לשמר את ההלך רוח הזה, הדבר הנכון יגיע בזמן הנכון, וגם משאלת ליבנו תתממש באופן המיטיב ביותר עבורנו ועבור הסביבה שלנו.
5. חוסר בשלות
ממד הזמן הוא קריטי כשמדובר במימוש. לא פעם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ומסמנים את המטרה אבל אנו נדרשים לעבור כברת דרך לפני שנקבל את מושא הרצון. הכלי הפנימי שלנו מתרחב וגדל דרך התנסויות שונות; מתחבר לרצונות ומשפר את המידות שלו. כך הוא לומד שכל התנסות מביא אותו קרוב יותר למימוש החזון.
צריך לזכור שכל מהלך בדרך הוא הוא המימוש, אם רק נכוון קדימה ולא נתפעל מהדרך, לא נצליח לזהות את ההצלחה גם כשהיא תתדפק במפתן דלתנו. לכן, הדרך חשובה לא פחות, יש שיגידו אף יותר, ממימוש החזון כפי שרשמנו לעצמנו כשהתחלנו את התהליך.
כשהאדם בשל, המתנה מגיעה. אז הוא יודע לזהות ולהעריך אותה, להתפעל ממנה, ולראות שמה שקיבל היה הכוונה של הנשמה שלו וההדרכה הרוחנית לאורך כל הדרך. בראייה לאחור, קל לזהות, שכל צעד היה קשור אחד בשני. זוהי השגה רוחנית, כשהאדם חווה סיפוק מהדרך שעשה ומהאופן שבו תיקן את עצמו כדי לקבל את המתנה שביקש.
6. חוסר הודיה
אחד השיעורים החשובים בתהליך מימוש הוא לומר תודה על כל התנסות שמגיעה, גם על אלה שהיו קשות, משום שדווקא החוויות האלה מעצבות אותנו והופכות אותנו לאנשים טובים יותר. חשבו על חוויה קשה שהייתה לכם – מי הייתם היום בלעדיה? האם הייתן מצליחות לממש חלק מהחזון לולא עברתן את אותה חוויה מאתגרת?
כשאנחנו לומדים לומר תודה, היקום מהדהד חזרה ומאשר לנו כשהוא תומך בדרך שלנו.
גם אם נראה לנו שהמימוש רחוק מתמיד, בראייה גבוהה יותר, הוא ממש כאן; עבור הבריאה אלמנט הזמן הוא אשליה והכול מתרחש במקביל כאן ועכשיו. אם נזכור את העובדה הזו, ייתכן וזה יקל עלינו להרגיש שהכול לטובה ושכל התנסות בדרך תומכת במימוש החזון. הודות לכך, גם חוויה מאתגרת תהפוך למתנה גלויה.
7. עקשנות ושליטה
החוכמה בבקשה לממש נמצאת בהכללה; אם נשים את תשומת הלב שלנו על הפנימיות של ההגשמה שלנו ופחות על החיצוניות שלה, יהיה קל יותר ליקום להפעיל את המחשב הקוונטי שלו כדי להביא לנו את המתנה המדויקת ביותר.
מאידך, אם נשקיע את האנרגיה שלנו בפרטים הקטנים ולא נסכים לשחרר את האופן שבו המתנה תגיע אלינו או את האופי שלה, נמצא את עצמנו בהתנגדות תמידית מול כוחות שרוצים לעזור לנו לגלות משהו חדש.
אנשים רבים למשל מתקשים למשוך בני זוג משום שיש להם תמונה מאוד מסוימת של איך הבן זוג צריך להיראות ולהתנהג. אם יסכימו להתמקד באיכויות שהיו מבקשים בתוך זוגיות והערכים שהיו רוצים שיהיו לבן הזוג, יהיה להם קל יותר לפגוש אנשים שונים שיכולים לענות על ההגדרות הרחבות האלה, ומשם למשוך את הבן זוג המתאים ביותר.
8. רצון אגואיסטי
תהליך מימוש יכול לקחת אותנו בקלות למקום של ראייה צרה על הצורך שלנו, מה שעלול להביא לחוויה של חוסר וצמצום. כשאנחנו בהישרדות קשה לנו לראות את האחר, אז הרצון שלנו עלול להפוך לאגואיסטי. כשאנחנו שמים את הרווח של הסביבה בחזית של הרצון שלנו, הוא מקבל כוחות של לגיטימציה ותוקף גדולים יותר לאין שיעור.
נתינה ואהבה הן הכוחות החזקים ביותר בבריאה, לכן כשאנחנו מבקשים להתחבר אליהם, החזון שלנו מקבל אופי קוונטי – תופעת הסינכרוניזציה מופיעה יותר ויותר בחיינו ונקודות מתחברות באופן פלאי. שאלו את עצמכם: איך הרצון שלי יכול לעזור גם לאחרים? איך מימוש החזון שלי יתמוך בסביבה שלי ובעולם בכלל? האם אני רוצה לקדם ערכים חיוביים של חיבור ונתינה או שאני חושב רק על עצמי ועל הרווח שלי?
הדוגמא הכי טובה היא של אמא שרוצה שיהיה לילד שלה הכי טוב שאפשר. היא דואגת לבריאות של עצמה ולתחושה של סיפוק ורווחה משום שהיא יודעת שהחוויה הזו עוברת ישירות לתינוקה שניזון ממנה. אם היא תהיה בשמחה, גם הוא יהיה. היא שמה אותו במחשבה ובהרגשה שלה, וקל לה לממש את החזון הכה טבעי עבורה.
אותו עיקרון יופיע בכל מימוש של רצון. למשל גבר שרוצה להתפתח בקריירה ולהגדיל את העשייה שלו לטובת סיפוק מקצועי וכלכלי כאחד. אם ישים את משפחתו בראש מעייניו וידמיין כיצד הם ייהנו מההצלחה שלו, אזי המוטיבציה שלו תגדל באופן ניכר ותקבל גיבוי של כוח רוחני שהוא נתינה. הבריאה תתחבר אליו ברצון הזה, תשאיר לו סימנים ותביא הזדמנויות שיעזרו לו עם הבקשה האלטרואיסטית שלו למימוש.
רצון קוונטי
רצון מקבל איכות קוונטית כשאנו יוצאים מהקופסה שהתחנכו עליה. נקודה א׳ לאו דווקא תביא אותנו לנקודה ב׳, וככל שנוריד ציפייה שדברים יופיעו בפנינו באופן לינארי, כך אנו מאפשרים להם להתגשם באופן פלאי. הבקשות שלנו הן לרוב קטנות יותר ממה שהבריאה חושבת ומתכננת עבורנו.
הסיבה היא שאין לנו את היכולת לתפוס שפע בכמות נדיבה כזו, המחשבה והדמיון שלנו מוגבלים עד גבול מסוים שנתון תחת בקרה של ההיגיון הפנימי שלנו.
ואולם, הבריאה וההדרכה לא פועלות בעיקרון של הגיון שהוא מצומצם מאוד, אלא על פי תדרים שכוללים בתוכם את כל האפשרויות. בלי ציפייה ועם הרבה כוונה לנתינה, נקבל את כל מה שליבנו מבקש.
